לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Lying Is The Most Fun A Girl Can Have




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2007    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2007

אני אוהבת, בלי בושה ובלי ספקות.


אין רגע שקט. הקלישאות הופכות למציאות כשאני מתחננת לעצור את המחשבות כי הן מכאיבות לי מדי, העצב פה חונק הכל, קמה עצובה והולכת לישון עצובה. מתוך אזור הדמדומים שבין ערות לשינה אני נופלת, אני מפרפרת, אני בועטת באוויר... בלי שום שליטה על התנועות שגופי מייצר. אין לי נחמה בין האנשים, אין לי נחמה כלל. כולי אומללות, ממעטת להתבונן בדמות הפתטית שניבטת אלי מן המראה.

"יפה שלי" מוציא לי את החשק לטפח, כי כינויי שייכות שכיחים מדי הפכו אותי לציבורית.

מאסתי בשמיעת וידויי אהבה תפלים, לא קשה להבין. אני עוד שלו, אני עוד אוהבת אותו.

למרות שאנחנו לא ביחד, למרות שאנחנו עם אחרים, למרות שהפצע פעור: אני אוהבת, בלי בושה ובלי ספקות.

הוא במחשבותיי, בחלומותיי, בתשוקה הבוערת. כל נשימה שלי אומרת געגועים וגדמי אצבעות מנסים לגרד ממני כאב, כאב רב כאב חד כאב עמום וכאב מר. כאב של ריחוק ומרחק. אישוניי מזוגגים בסימני שאלה, תתעשתי. אין לך על מה לתהות: הוא עם אחרת עכשיו. הוא לא רוצה בך, אילולא זה היה המצב הרי היה בא. קולך נשמע ולא נענה, מתענה

מנסה להעביר את הקונפליקט במילים ברורות אך הן מתנגשות אחת בשנייה, והן ימשיכו להיאבק בי- לא משנה איך אציב אותן ומה אשנה. אם הייתה לי דרך לפתור אותו לבד הייתי עושה זאת, לפרום קשרים סבוכים בשרוכים ארוכים מוכתמים בוץ ואבק. אין דרך אבל אני ממשיכה לחפש. ובמרחבי אוויר מחניקים, בלילות כבדים, בצהרי היום, ברחובות,

אני רוקדת.

 

סופו של עידן, שחובו בתוכו כ"כ הרבה סודות, שכבר לא יתגלו לעולם.

(:

נכתב על ידי , 27/6/2007 19:28  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Amnesia


אני חושבת שאני מתחילה לשכוח את עצמי.

לאט לאט, בין הצללים של הלילה, אני פשוט לא זוכרת.

[אוף.] למה תמיד כדי לזכור אני משפשפת את העיניים העייפות?

ואיך האלכוהול והסיגריות רק מחיים אותי. וגם היא. אבל היא זה תמיד. היא זה לנצח.[אל תשכחי את זה.]

אני צריכה שמישהו יזכיר לי.

ימים אבודים למען שניות של ניצוץ,

כאבים שנרפאים. ויש כאלה שלעולם לא יתרפאו, שלעולם לא ירפו.

שמישהו יגיד לי שאני מנצחת. שעברתי את זה וניצחתי.

אני שונאת שהבטן שלי מתחילה לכאוב כשאני נזכרת.

או שאני מתחילה לשחק בטבעות כשמשעמם לי, או כשאני מובכת.

אני שונאת להסתכל לרצפה כשאין לי מה להגיד ולא לשכוח את התאריך.

אני שונאת לנסות להירדם במשך שעות.

שונאת לחבק אנשים כשהידיים רועדות ולדעת שכשיבוא החיבוק הנכון אני אתנפץ.

[והחיבוק לא בא.]

אני שונאת לחייך כשכואב מדי ולהגיד שיהיה בסדר כשאני יודעת שלא יהיה.

[תפסיקי להרוג את עצמך, בכל דרך אפשרית, מנסה לרצוח את הגוף שלך.

-מה את רוצה? אני לא מנסה להרוג את עצמי. (תתעוררי כבר, זמנים משתנים)]

אני שונאת שהכעס מתחיל לבעור בי ושהם רק מכבים לי אותו. מכבים אותי לו.

 

אבל טוב לי.

פשוט תלוי איך מסתכלים על זה.


Bros Over Hoes.

its not a way of thinking,

its a way of living.

[and a damm good one, if i may say.]

 

נכתב על ידי , 22/6/2007 02:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



can it be?


It takes...

 

ONE second of silence,

ONE stupid song,

ONE look to the stars,

ONE memory,

 

To understand that you might be the ONE.



[מה שהכי כואב זה שאפילו כשאתה מפסיד אני עדיין מקבלת את המכה של הנפילה.]

נכתב על ידי , 19/6/2007 18:02  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 37




8,860

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGirl, Interrupted. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Girl, Interrupted. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)