כשאנשים משתנים לרעה מול העיניים החצי דומעות שלך.
כשאוהבים, מכירים את הבן אדם, מתרכזים רק בצדדים הטובים שלו, ואז משהו משתבש והליכלוך יוצא החוצה ומשתלט על התמונה. החוסר אונים הזה, ההרגשה הזאת שאין כבר מה לעשות, זה לא מסוג הדברים ששיחה פשוטה פותרת כי בעצם אין פה מה לפתור, זאת הפריחה שלך והנבילה שלי.
לא משנה מה יגידו,
למה משנה כמה יעודדו,
זה פשוט לא משנה.
העובדות מדברות בעד עצמן-
לא תמיד מי שמנצח במערכה הראשונה
מנצח גם במלחמה.
(גם הפעם זה נגמר בלב שבור.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
