ואתה וויתרת עליי עוד לפני שיצאנו למלחמה.
אתה שוחר שלום או שפשוט לא הייתי פרס ששווה את זה.
איתי לא תביא שלום כנראה.
אולי עם אחרת
אולי עד אז זה יכאב קצת פחות.
רק קצת,
זה מספיק, מבטיחה.
לפעמים, בלי לשים לב, למילים יש כוח הרבה יותר גדול מכוונת התחילה.
וכשאני נכנסת לרכב של ההוא בערב הוא מסתכל עליי ומחייך, "את מפתיעה אותי כל פעם מחדש" הוא אומר,
ואני לא מבינה במה מדובר והוא עונה ש... "את מדהימה."
וזה מה שאני רוצה, גבר שכשיראה אותי יוצאת לכיוונו יחייך.
אני לא מצליחה לזכור בבהירות את החיוך שלך.
אבל שלא תחשוב לרגע שרע לי, כן?
זה דיי נחמד לשבת בפאבים ולתהות על העתיד,
לחייך לבחור בפינת המועדון שבוהה בי כבר רבע שעה.
זו הייתי אני יותר מהכל ואז הייתי איתך ונהייתי אנחנו
ונהייתי אתה
ונהייתי כלום.
נשארתי חלולה לגמרי.
תביא שק של צמר גפן, תמלא אותי, את החללים הפעורים והפינות הקטנות
זה ירגיש בסדר, זה יהיה נעים
צמר גפן לא נשבר בסערות.
ואני עוד חשבתי פעם שאתה מכיר אותי.
שיקרתי לכולם שאתה החבר הכי טוב,
שאתה המזח שלי,
ויש שם למעלה מגדלור שאני אדע תמיד את הדרך הביתה.
אבל כל-כך הרבה זמן שאתה חשוך.
שכחת להחליף נורה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
