כל אדם שנכנס לתוך חיינו משאיר עלינו השפעה מסוימת, גם כשהוא הולך חלק ממנו עדיין נשאר בנו.
אם זאת המוזיקה שהוא הכיר לנו, חוכמת החיים שלו, או התובנות אליהן הגענו בזכותו לגבי עצמינו.
אם זאת העובדה שהתאהבנו בו.
כל אדם משאיר בנו חותם.
אז עכשיו הבנתי שאני פחות בוגרת ממה שחשבתי שאני וסוף סוף הודתי בפני עצמי שגם אני רוצה זוגיות.
איך שני אלה משתלבים? אני לא יודעת.
אני מבולבלת ומבלבלת בין דברים.
אני משתדלת להציל את עצמי מהרצונות שלי, משימה קשה אך לא בלתי אפשרית.
{הגעתי לשלב שבו אני נזכרת, וזה הפך לתחביב בשבילי בימים האחרונים.
המבט הראשון,המגע הראשון,החיבוק הראשון,
הנשיקה הראשונה, הרגש הראשון.
אבל אני עדיין מסתכלת על זה בחיוך.}