אז שוב פעם התאכזבתי.
שוב פעם העלתי את רף הציפיות שלי למעלה מידי,
בכדי שאפחד לא יוכל להגיע אליו,
ואז תהיה לי אופציה חלומית לרחם על עצמי.
אבל באמת שהפעם זה היה בתמימות,
באמת חשבתי שאחרי כ"כ הרבה אכזבות בחיים,
אתה כבר נהיה חסין להרגשה הזו.
אחרי כ"כ הרבה ציפיות שהתנצפו,
אתה לומד להסיק את המסקנות הנכונות,
ונמנע מלהגיע למצב הזה שוב.
אבל אצלי זה לא ככה,
אני מרימה הכל להנחתה.
אני פותחת את כל הקלפים על השולחן
וטורפים לי את כולם בחזרה.
חשבתי שעבדתי על התכונה הזו שלי.
מסתבר שכמו כל דבר בזמן האחרון,
גם זה מתברר כשקר.
כבר כל השבוע האחרון היה לי צורך מטורף לבכות,
אז סוף סוף זה יצא.
ולא,
זה לא מרגיש יותר טוב בכלל.
(שבוע יומהולדת הא? פח, הצחקתם אותי.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
