She woke in the morning
She knew that her life had passed her by
She called out a warning
Don't ever let life pass you by
אני רוצה בחזרה את היכולת לכתוב מעבר לשורה אחת
ובמקרה הטוב שיר שאולי קצת משקף את מה שעובר לי בראש.
אבל אני לא רוצה יותר לסמוך על מילים של אחרים,
אני רוצה לכתוב במילים שלי ובניסוח שלי.
אבל כל ה"מחסום כתיבה" שעובר עליי גורם לי לקלוט
שאני לא מהטיפוסים שמקבלים את הסוף הטוב שלהם.
בכוכבים שלי, או בספר שלי, או באיך שתרצו לקרוא לזה, לא כתוב שהכל מסתדר לי.
אין לי עתיד ורוד באופק, לא משנה כמה ארצה לדמיין את זה.
אולי זה עונש, אולי זה סתם מבחן, או שאולי פשוט זו הקארמה שלי.
אני חוששת שהגיע הזמן שאני אתחיל להתאפס על עצמי,
ולא, הרצון של לאהוב ולהרגיש ולרצות לחבק, {אבל לא באמת להתמסר}
תמיד יראה לי כמסוכן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
