מוזה.
המוזה בשבילי היא משב רוח מרענן של מילים יצירתיות, מסקרנות, פילוסופיות. כשהמוזה מחליטה לחדור אל ראשי היא מפעילה את הכל, את הרגש, את הדמיון, את הלב שפועם בחוזקה מהנה, את אצבעותיי הנעות במהירות בין אם על המקלדת או על הדף. המוזה בונה מגדלים של עולמות אחרים, היא בוראת שדות סגולים ואגמים כתומים, היא יוצרת שמש מרובעת ועננים סימטריים. רוחה של המוזה מניעה צמרות של רעיונות חדשים ומצמיחה יבולים של משפטים שביחד מתמזגים אל תוך עיניו של הקורא.
המוזה שלי יכולה לגרום לאנשים לטבוע בתוך מחשבות תוהות ולהזדעזע מרוב בנאליות, היא מסוגלת להציף את הקורא ברגשות של אכזבה עמוקה כתהום ולהכות אותו בתחושת אי נוחות. אני אוהבת את המוזה שלי, אני עוקבת אחרי גחמותיה שאינן צפויות אף פעם, מחכה לרגע בו תתיישב על עניין בו רק תחשוק ותפעיל את כל כולי, תמתח את שריריי בהתרגשות, תערבל את בטני בציפיה לראות את התוצר המוגמר, תרטיט את ליבי ברעד של נושאים חדשים לגמרי עליהם לא אפסיק לחשוב. באובססיביות אמחוק מילה שלא התאימה ואוסיף משפט חדש אפוף בעננים שחמקו להם מהסערה שחוללה המוזה בתוך ראשי הרותח, בוער מהתשוקה לכתיבה. ואת הסוף אני תמיד יודעת, הוא לעולם לא יפתיע אותי. המוזה תעלה גל של הקלה שיתחיל מהפנים שיאדימו, יעבור לבטן שבתוכה יבעבע הכלום, עד לרגליים שיקפצצו מעודף האדרנלין ששטף את הגוף בזמן שהמוזה התמקמה לה בכל תא ותא. ואז היא שוב תתעופף לה לפרק זמן לא מוגדר, פרק זמן שרק היא מחליטה עליו, תפרוש כנפיה הצבעוניות ותרקוד בצעדים עדינים אל תוך עולמות אחרים עם אנשים ססגוניים וצבעים לא מוגדרים, היא תנוע בחיוך במרחבי השמיים האינסופיים ותמצא לה כוכב שיזהר במוזרותו המיוחדת, ורק שם היא תהפוך את שעון החול המוזהב שלה ותחכה עד יעבור זמן שיספק אותה.
ואז, רק אז, תשוב להתסחרר בתוך גופי.
המוזה שלי שורקת מסביבי כבר המון זמן,
אך היא לא נחה עליי לאחרונה. מצטערת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
