Lying Is The Most Fun A Girl Can Have

אתה יודע.. לפעמים אני תוהה אם זה באמת נחוץ, כל השיחות הסתמיות האלה.
באמת אכפת לך מה שלומי או שאתה שואל את זה מתוך נימוס?
אני משערת שאם באמת היה לך אכפת הייתי מרגישה והייתי עונה לך את האמת
ולא את מה שנוח לי לענות באותו הרגע.
לפעמים אני תוהה אם אתה באמת חבר אמיתי,

אומרים שחברים אמיתיים יוכלו להבחין בחיוך מזויף.
האם אתה מבחין?
ואם כן, האם הסקרנות לגביו הורגת אותך? האם אתה חושב עליו לפעמים?
אני קוראת את החיוכים שלך, אני קוראת את כולך.
אני מרגישה שאני יודעת מתי רע לך ומתי טוב לך,

לא כי אתה מספר.. אני פשוט יודעת.
השאלה היא,

באמת אכפת לי? באמת אכפת לי כשרע לך?
ואולי אני מתעניינת רק בשביל עצמי, רק בשביל להרגיש את אותו סיפוק שחסר לי..
אולי אני מתעניינת רק כדי להרגיש קרבה מסוימת לאדם מסוים..
אני לא חושבת שזה נחוץ, זה די מיותר.
אני שמחה בשבילך כשטוב לך ועצובה כשרע לך,

אבל לפעמים, אתה יודע..לפעמים,

אתה נראה לי מיותר.

לפעמים, הכל פשוט נראה לי מיותר. אני, אתם, הוא, היא.

כולם נראים לי מיותרים, כמו החיים האלה.

{אני מרגישה איך אני שוקעת בבור עמוק שחפרתי לגמרי בעצמי [ובעזרתם האדיבה של מספר בלתי מובטל של אנשים]

 ואוטמת אותו מכל הצדדים.

אני לא מרשה לעצמי לצאת, לא מרשה לאף אחד להיכנס.

אני אטומה.}