אני מקווה שאתם שמחים.
גמרתם אותי.
פשוט עקרתם לי את הנשמה מהגוף
והשארתם אותי חלולה מבפנים.
הריקנות שהשארתם אחריכם מכרסמת בי,
ואתכם זה ממש לא מעניין.
רק עוד ידע, ועוד חקירה, ועוד פגישה, ועוד שיחזור.
איפה אני בכל הסיפור?
לא אתם הייתם אמורים לגרום לי להרגיש כ"כ מיותרת ולא קיימת.
היה בנאדם אחד {שאני אפילו לא מסוגלת להתייחס אליו} שיכל לגרום לי להרגיש ככה. ואכן גרם.
אבל אתם, אתם העמקתם את זה.
חפרתם וחפרתם, ולא השארתם כלום מאחור.
כל מה שבקשתי זו דקה לעצמי.
וכן אני יודעת שבצבא דקה זה עולם ומלואו,
אבל צריך לדעת איפה עובר הגבול בין שפיות לטירוף.
וזה גבול דק מאוד, כמו שלמדתי להכיר ב24 השעות האחרונות.
אני רק מקווה שהשארתם בי חלק שיגרום לי לחזור לצד הנכון של הקו.
כי ככה,
אין סיכוי שאני יכולה לתפקד לאורך זמן.
שבת שלום, חג שמח וזדיינו כולכם. (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
