אני חושבת שאני מתחילה לשכוח את עצמי.
לאט לאט, בין הצללים של הלילה, אני פשוט לא זוכרת.
[אוף.] למה תמיד כדי לזכור אני משפשפת את העיניים העייפות?
ואיך האלכוהול והסיגריות רק מחיים אותי. וגם היא. אבל היא זה תמיד. היא זה לנצח.[אל תשכחי את זה.]
אני צריכה שמישהו יזכיר לי.
ימים אבודים למען שניות של ניצוץ,
כאבים שנרפאים. ויש כאלה שלעולם לא יתרפאו, שלעולם לא ירפו.
שמישהו יגיד לי שאני מנצחת. שעברתי את זה וניצחתי.
אני שונאת שהבטן שלי מתחילה לכאוב כשאני נזכרת.
או שאני מתחילה לשחק בטבעות כשמשעמם לי, או כשאני מובכת.
אני שונאת להסתכל לרצפה כשאין לי מה להגיד ולא לשכוח את התאריך.
אני שונאת לנסות להירדם במשך שעות.
שונאת לחבק אנשים כשהידיים רועדות ולדעת שכשיבוא החיבוק הנכון אני אתנפץ.
[והחיבוק לא בא.]
אני שונאת לחייך כשכואב מדי ולהגיד שיהיה בסדר כשאני יודעת שלא יהיה.
[תפסיקי להרוג את עצמך, בכל דרך אפשרית, מנסה לרצוח את הגוף שלך.
-מה את רוצה? אני לא מנסה להרוג את עצמי. (תתעוררי כבר, זמנים משתנים)]
אני שונאת שהכעס מתחיל לבעור בי ושהם רק מכבים לי אותו. מכבים אותי לו.
אבל טוב לי.
פשוט תלוי איך מסתכלים על זה.
Bros Over Hoes.
its not a way of thinking,
its a way of living.
[and a damm good one, if i may say.]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
