הצניחה האינסופית החלה ,אין היכן לעמוד ,איבדתי שליטה על ההצגה שלי ,אני כבר לא הבמאי ,הפכתי ליצור פאסיבי לחלוטין ,הכל עובר מולי מהר כל כך ,אין לי את היכולת להגיב ,אני פשוט מתבונן על המתרחש עם רגליים קרות ,קפואות שלא מסוגלות להניע אותי לנקודה אחרת ,למקום בטוח יותר פחות קר ,מנוכר על הקשת הארורה הזאת של החיים. אני מניח שכבר ציינתי בפוסטים הקודמים שהחיים כל כך דינאמיים ,נמרצים ,כרוכים בתמורות ,לא להאמין עד כמה הם כאלה ,לעיתים זה אפילו מפחיד.
בלילה של אתמול ישבתי עם חברים וכמה ידידות בפאב שאנטי כזה ,ישוב על מזרון עם נרגילה בפה וכוס בירה ביד ,ברקע הפינק פלויד האגדיים בהופעה חיה ,"נותנים בראש" ,משלימים את האוירה ,השלווה המושלמת ,היה לי כל כך קסום אמש ,זכיתי לכמה רגעים של בריחה מהמציאות האיומה ,הסרקסטית ,אפילו מהמלנכוליה הלויאלית שמלווה אותי כל חיי ,נראה שכולם חסו עליי והותירו לי להתחבר לעצמי ,לברוח למקום אחר ,בדרך כלל אין לאן לברוח ,הכל סוגר עליי ,נוצר חיץ ,הדרכים נאטמות ואתה פשוט נותר לבד באפלה ,בעולם שכולו חשוך ומוצלל.
לעניינינו ,חזרתי לבית בסביבות 4 וחצי לפנות בוקר ,מצב רוח תקין ,נשכב פרקדן במיטה ,מביט בתקרה ,נהנה מהרגע לשם שינוי ,סוקר את הערב המהנה שעברתי לבסוף עוצם את עיניי ,מנסה להתחבר לרקיע השמיני ,להירדם אך לא מצליח ,הכל שב אליי ,הסיוטים ,החלומות ההזויים הקשורים באובדן ,מוות ושאר נושאים לא סימפטים ,הדרך היחידה להירדם היא לקחת מורפיום שלא היה ברשותי ,אז התהלכתי למטבח ושתיתי כמות רצינית מהנוזל הלבן ,חלב אנשים חלב ,ואיכשהו הצלחתי להירדם ,לאחר שעות ספורות התעוררתי מהצרחות של הורי ,נורא להגיד את זה אבל אני פשוט שונא אותם ,דייייייייייייי נמאס לי כבר ,תתגרשו כבר ,הרסתם אותנו ,אין לבית הזה כבר כל בסיס ,אין על מה "לרוץ" ,הכל הרוס ,דאגתם להחריב כל חלקה טובה ,קצת שקט ,אנחנו משתוקקים לקצת שקט ,קצת פאקינג שקט אנשים רעים שכמותכם. אז איך אני אמור להתנהל עכשיו ?! מה צריך לעשות ?! להגיד שזו סתם תקופה של קארמה רעה ?! ממש לא ,אלה הם חיי האותנטים במלוא עוצמתם ,לברוח מהמציאות ?! הייתי רוצה ,נקווה לטוב שאני בספק אם ישכיל להגיע ,אה ותהנו בסופ"ש אנשים.
מתנגן ברקע - Sonata Arctica - The Ruins of My Life .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
