עוד נרקיסיסטית לאוסף

אילו יכולתי להכניס אותך לאיזה סיפור אגדה, זה כנראה היה משהו מהמיתולוגיה היוונית.

משהו בך, במראה, בהתנהלות הכללית, מרגיש נכון כשמדמיינים אותך כדמות, כנראה טרגית, מאותה מיתולוגיה.

דמות מתלבטת ומתחבטת, שמצליחה גם לעורר הזדהות בהרהוריה, אבל לא לגמרי. היא תמיד תישאר קצת מרוחקת.

דמות שבמחשבות שלה מעוררת את הצופים בה לחשוב על עצמם ועל חייהם, אבל בסך הכל- היא שם בשביל עצמה. היא רוצה להבין בשביל עצמה ולא מצליחה. האחרים הם מטרה משנית, אבל משום מה תמיד קל לנו יותר ליידע את האחרים מאשר את עצמנו. אלה שצופים בה מבינים, מבינים אותה ולא מבינים את עצמם. 

הרבה אנשים שיצרו משהו, מתו בגלל פילוסופיה מסוימת. את האנשים עצמם אנחנו פחות זוכרים, אבל הדמויות שלהם- להן יש מקום נצחי בתרבות שלנו. הן סובלות, מתייסרות- אבל זוכרים אותן.

מצד שני, חסרה לך התכונה החשובה ביותר של דמות טרגית- אין לך היבריס. אתה מנסה ללכת בעקבות חוקים כלשהם, אבל לא מוצא אותם ולא מבין אותם. לא תמיד הם קיימים.

אפשר לקרוא לזה זכאי מחמת הספק, ואפשר לקרוא לזה הפסד טכני.

אני רק מקווה שלא תגמור בתור דמות טרגית מסתורית ומרוחקת, אלא שתהיה דמות אנושית, מלאה ושלמה, שאפשר להבין עד הסוף ולהכיר עד הסוף. בלי סוף שזוכרים. סתם אדם נורמלי, שיש לו בעיות ויש לו גם חוויות נעימות.

אני משערת שאתה יודע מי אתה.