| 12/2008
גיא: "תהנה ברגילה שלך , אבל אם נצטרך , אנחנו נחזיר אותך."
גיא אומר את המשפט הזה כל פעם שדימה יוצא לרגילה , לחמשוש . אנחנו לא מייחסים לזה הרבה חשיבות , בגלל שמצב כזה של החזר מרגילה (ימי החופשה) של חייל קורה לעיתים נדירות, רק במצב של מלחמה. וישראל במלחמה מאז שהוקמה, אז זה לא נוגע לנו. חוץ מזה זה השבוע של הסילבסטר , השבוע שלנו , שחיכינו לו כל כך הרבה , שתכננו לעשות כל כך הרבה בשבוע הזה ,
זה לא יקרה.
הלכנו לישון בשבת ב-6 בבוקר , מחובקים , באאוט מושלם ובמחשבה שכל השבוע לפנינו..
9:00 : מתוך נוקיה 73 נובעת מנגינה "hi - fi - sed'moy lepestok" - הטלפון של דימה מצלצל. דימה קופץ ורץ אל השולחן כדי לראות מי מצלצל , אני פוקחת עיניים. הוא מסתכל אל הצג ומשפשף את עיניו, אני שואלת : " מי זה ?" , הוא נעצר לשנייה כאילו חושב על משהו ומיד אחר כך עונה " מספר חסוי " שנינו יודעים מה זה אומר ... אני חוזרת לישון. הבני זונות האלה לא יהרסו לנו את השבוע. דימה עושה פרופיל -שקט-חוזר לישון גם.
11:00 : אותו הדבר קורה , דימה מסתקל בצג ואומר בשקט " אופק " , אותי זה כבר לא מפתיע , אני מחבקת אותו ונרדמת .
13:00 : אני מתעוררת.. " אני לא אוכל להירדם כבר " אני אומרת לעצמי וחושבת מה לעשות. אני יכולה ללכת אל המחשב ולגלוש קצת ב- odnoklassniki או משהו בסגנון , אבל אני בוחרת להעיר את דימה . אני מתחילה להציק לו , לדגדג , לנשוף באוזן , הוא מסתובב מצד לצד עם חיוך ואומר " תעזבי אותי " . הוא כבר פקח את עיניו ואנחנו שוכבים ומדברים על האוכל שנכין בסילבסטר ודנים ב " האם לקנות שמפניה או לא ? " ..
13:30 : הטלפון בסלון מצלצל. שנינו נשתקים , אנחנו כבר יודעים מי זה יכול להיות. אנחנו שומעים את צעדיה של אמו הקרבים אל הטלפון . היא עונה ומתחילה לדבר ברוסית עם מישהו .. שנינו מרגישים הקלה ומחייכים אחד אל השני. כעבור 5 דק' היא צועקת -
"דימה" , הוא עונה בחשש " מה ?! " , " מפציצים את עזה " .. באותה השניה היא מדליקה טלוויזיה ומתוכה בוקעים קולות של מגישי החדשות .
אני קמה ורצה אל המחשב -לקרוא מבזקים. זהו , שנינו כבר מודעים למה שקורה ולמה אופק מתקשר בלי הפסקה .
את 5 השעות הבאות אנחנו מעבירים במיטה , אנחנו הולכים מכות , הוא גונב ממני את השמיכה , אני מביאה לו כאפות , הכל מתנהל כמו שאמור להתנהל אצל כל זוג מאושר.
אנחנו לא חושבים על מחר ועל השבוע שלנו בנתיים , למרות שבחמשת השעות האלה גיא התקשר פעמיים.
19:00: אנו אוכלים , מתלבשים , נכנסים לאשדודה כדי לרכל קצת על אנשים , אמא שלו נכנסת ודימה מספר לה שהתקשרו אליו מהבסיס ומבקש ממנה שאם יתקשרו וישאלו עליו היא תגיד שהיא לא יודעת כלום. היא אומרת בסדר ויוצאת מהחדר.
19:30: אנחנו יוצאים ובדרך אנחנו מתחילים שוב את השיחה על נוביי גוד. הפעם אנחנו מחליטים שנעביר סילבסטר בלי כחולבן,
שלא נקנה שמפניה ושביום רביעי נלך לקנות הכל ישר אחרי שאני אסיים בית ספר. אנחנו מגיעים הביתה , אני נולכת להתקלח וחוזרת לחדר " הוא שוב התקשר " דימה אומר לי .. אני מרימה גבה ואומר לו כמה שבא לי ללכת להות נהגת בצבא רק בגלל שאז אני אוכל לקחת איזה האמר מהמוסך ולדרוס אותו בדרך לאיזה טרמפיאדה או משהו..
אנחנו מחליטים להתקשר לאיגור , חבר של דימה מהבסיס שגם גר בנתניה , אבל הטלפון שלו מכובה . כנראה שהוא עלה על העניין לפנינו והחליט לכבות את הטלפון בכלל שהמזדיינים האלה לא יציקו לו. נאלצתי להשיג את הטלפון של חברה שלו , כי הייתי בטוחה שהם ביחד באותו ביום . דימה דיבר עם איגור . אני הייתי בלחץ יותר ממנו , לא יודעת למה ... התחלנו , מרוב שזה הפחיד אותנו כל הקטע הזה , לחפש באינטרנט - האם למפקד יש זכות להחזיר חייל מהרגילה שלו ? מסתבר שיש , אך הוא חייב להחזיר לו את ימי החופשה שלו אחרי כן , אבל זה כבר לא יהיה שווה !!!! שמרנו אותם במיוחד לשבוע של הסילבסטר, לבלות את הימים האחרונים של 2008 ביחד ואת הימים הראשונים של 2009 .
22:00 : " אני לא יודע מה לעשות , יש לך מושג ?" הוא שואל אותי בעצב " תראה , אם לא תיסע הם יביאו לך עונש , או ריתוק או כלא , אחד משניהם , אם תיסע .. " לא המשכתי את המשפט. לא רציתי לחשוב על זה. שנינו ידענו שעדיף שהוא ייסע , כי אז המצב יהיה הרבה יותר גרוע .
23:30 : בזמן שאנחנו רואים מדגסקר 2 , הפלאפון שלו שוב צלצל , על הצג מופיע השם " גיא " , הוא בהה לרגע בתקרה ואז אמר לי " תכבי שנייה את הסרט " . ידעתי מה עומד לקרות אבל בכ"ז כמו שאני תמיד מנסה זה לנסות להיות אופטימית יותר,
בזמן שהוא דיבר עם גיא הבטן של התכווצה . הוא ניתק את השיחה ואמר לי : " מחר אני חוזר לבסיס."
זהו. הדמעות שלי התפרצו. בכיתי על הכתף שלו , המחשבות שלי הסתחררו. נרדמתי עם דמעות על העיניים , וכל דבר הפחיד אותי בלילה , המטוסים שעפו מעל נתניה כל 15 דק' , מפזר החום שלי , דימה שקפץ כי בטוח היו לו חלומות רעים..
נהרס לנו הסילבסטר שתכננו כה מזמן , השבוע שלנו נהרס , אם הוא ייסע לאשדוד/אשקלון/עזה , אני לא יודעת מה אני אעשה.
אני הולכת להישאר בבית בסילבסטר, אם הוא לא יחזור.
נהייתי ימינית - להרוג את כל הבני הזונות האלה.
אני פוחדת.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: