אני לא מבינה למה אני תמיד מכניסה את עצמי לדברים שאחר כך עושים לי רע.

כאילו הראש אומר שאני נכנסת לתוך מיטה חולה, אבל הלב בכלל לא טורח להקשיב.

הוא כבר ממזמן במקום אחר, ששייך אך ורק לך ונתון תחתך.

אני באמת לא מבינה איך את מצליחה לעשות לי את זה כל פעם מחדש

(במחשבה שניה, הלוואי שזה היה כל פעם מחדש. מסתבר שאת תמיד שם, נמצאת וקיימת 24/7)

לא משנה מה אני אעשה כדי להוציא אותך משם, לא משנה כמה אני אנסה בכוח או לא בכוח,

מילה הכי קטנה ממך או מגע מכיוונך יחזירו אותך לשם כאילו התאהבתי בך רק אתמול שוב מההתחלה.

ובאמת שאת עושה לי טוב, באמת שבזכותך אני מרגישה הכי טוב שבן אדם יכול להרגיש.

אבל אז אני נופלת, ושוב נפגעת.

חוטפת סתם עוד מכה שממש לא מגיעה בזמן הנכון, ובעיתוי כל כך גרוע.

אבל עדין נשארת, לא יכולה להתנתק. פשוט לא יכולה..

הבטחתי לעצמי שהפעם זה יהיה אחרת מבחינתי. בבקשה אל תהרסי את זה.

בבקשה תתני לזה לקרות. בבקשה בבקשה בבקשה.