כנראה שטעיתי.
אני תמיד טועה.. לפחות כשזה קשור למשפחה.
אני רמגישה זוועה להיות בבית.
מרגישה זוועה להיות מחוץ לבית ולחשוב על מה שמחכה כשאניא חזור הביתה.
תמיד צעקות. תמיד ריבים. תמיד אדוה אשמה אדוה אשמה.
כמה אפשר?!
חזרתי מהבית כנסת.. גם כמעט התעלפתי שם.. התחלתי לראות שחור בעיניים לכמה שניות קיבלתי סחרחורות שכמעט נפלתי.. אבל חיכיתי לתקיעה בשופר.. כדי לבקש מה' משהו שמאוד חשוב לי.. כי אורמים שבזמן תקיעת השופא שערי שמיים נפתחים וכל מה שמבקשים מה' מגיע..
ביקשתי משהו..
משהו שמאוד חשוב לי.. משהו בשביל אביתר.
בעז"ה אמןן שזה יקרה.
כי כשטוב לאביתר טוב גם לי.
הוא חלק ממני.
בכל מקרה אני ביקשתי מאחי ת'מחשב הוא מתחיל עם הפםוזות שלו אז הלכתי לאבא שלי שיגיד לוש יתן לי לכמה דקות כי הייתי בשיחה באיסי (לא באמת הייתי זה היה סתם תערוץ) הוא התחיל לצעוק ובסוף אח שלי נתן לי.
וכמובן שאמא שלי באה אליי "את נהנת לעשות מהומות את נהנת לגרום לכל הבעיות?"
וכמו שאמרתי אדוה אשמה. אדוה גרמה להכל. אדוה עושה הכל בכוונה.
יודעים מה מה באמת הייתי עושה בכוונה?!. עפה מהבית הזה. תאמינו לי אני מחכה לרגע שאני אוכל לעשות את זה.. זה יהיה אחד הדברים היותר חכמים שאני אוכל לעשות בחיים.
בכל מקרה מה שמכניס לי קצת אווירה טובה ומצב רוח טוב זה יום שלישי.
אני ואהובי אביתר חצי שנה.. תחנקו קנאיםםם!!
כל מי שייחל לנו שלא נהיה ביחד קבלו שמוק תחנקו.
טוב בדיוק היה יום כיפור.. אבל זה אל קללה זה פשוט.. פשוט חח..
אביתר אתה לא יודע כמה אני אוהבת אותך.
אתה כל החיים בשבילי.
הלב שלי שייך לך.. כל כולי שלך.
אוהבת אותך!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
