בקיצור:
לא מתגעגע להופעות
לא מתגעגע למסעדות
לא מתגעגע לברים
לא מתגעגע לפקקים אינסופיים בדרך לעבודה
לא מתגעגע ללעבוד במשרד
לא מתגעגע לעומס של אנשים בכל מקום
אכזבה צפויה שלא ראית רק כי התקווה עיוורה אותך זה אחד הדברים הכי מחורבנים שיש
בקצת פירוט: (תלוי עד כמה יהיה לי זין להתעסק בכל החרא הזה עד שיתחיל לי השיעור)
מסביבי אני רק רואה ושומע וקורא פוסטים של אנשים שמתגעגעים לתרבות הבילויים שהייתה לפני הקורונה. אמרתי את זה פעם ואני אומר את זה עכשיו שוב, אני נדהם בכל פעם לגלות מחדש עד כמה אני פאקינג שונא את כל הדברים האלה. אני לא מתגעגע להופעות, גם לא להופיע בעצמי, כי על הנייר זה נשמע קונספט מעולה אבל בפועל זה תמיד מבאס והכל יקר מידי ואין חנייה וצריך להיות נחמד לעוד אנשים ולסבול אם הם בעצמם לא נחמדים או לא מודעים לעצמם (ע"ע אנשים שמעשנים לך בפרצוף, אנשים שלא מבינים עד כמה הם מסריחים ולא התקלחו שבועיים, אנשים שנדחפים ומורחים עליך את הזיעה המג'וייפת שלהם וכו' וכו'). הסאונד של ההופעות בארץ לרוב חרא, המחירים של הכרטיסים מאוד יקרים ואם אתה רוצה לשתות בירה כדאי שתרים טלפון לבנק ותבקש הרחבת מסגרת לאוברדראפט ובהצלחה חמוד. אה, ואם אתה רוצה להופיע כמובן שאתה צריך להתחנן לאנשים שיבואו במשך ימים ושבועות לפני ההופעה כי אף אחד לא שם עליך זין, ובסוף כל מי שדיברת איתו בכלל לא מגיע ואתה מופיע מול 10 אנשים שחצי מהם זה חברי הלהקות האחרות שאמורות להופיע איתך באותו ערב ותכלס זה פאקינג דיכאון אחד ענק. וכמובן שצריך בסוף הערב גם לשלם למועדון שבו הופעתם כי זה שלא באו מספיק אנשים אומר שלא כיסיתם את ההוצאות של המועדון. קיצר פאקינג זין, אפילו בהופעות שקרעתי את עצמי על הקידום שלהן קיבלתי מענה אפסי וגם מי שכבר הגיע בקושי החמיא ופירגן ככה שוואלה אולי עדיף להבין את הרמז ופשוט לוותר על ההופעות.
כנ"ל לגבי מסעדות, וואלה ממש לא מתגעגע ללחכות שיתפנה מקום כדי שיבוא אליי איזה מלצר/ית מעאפן/ה עם attitude של white trash שאבא שלהם מינימום ביל גייטס, יגלגלו לך עיניים כשתבקש להזמין משהו ויגרמו לך להרגיש כאילו הם עושים לך טובה בכלל שאתה הולך לשלם מחיר ממש מופקע על מנה מאוד לא משהו בסה"כ, ושלא תעז לחשוב בכלל לוותר על טיפ כי אז מנהל המשמרת שלהם ירדוף אחריך בצעקות או משהו.
ביום שבת חגגנו יום הולדת לבעלה של אחותי בפארק הלאומי ברמת גן, אוי ואבוי - איזו מכה, איזה אסון. חנייה כמובן לא הייתה בקרבת מקום, היינו צריכים ללכת 10 דק' עם כיסאות, שולחן מתקפל, שישיית מים ו-2 שישיות בירה מאיפה שחנינו עד למקום שמצאנו בפארק, ואז כמובן שבאו פקחים של הפארק והזיזו אותנו כי מסתבר שלשבת בפינה נחמדה זה לא קול מבחינתם, צריך לעבור למקום אחר. מעבר לכל זה, היו מסביבנו מיליארד איש, כולם צורחים וצווחים והילדים נוסעים על מכוניות חשמליות וצופרים והכל כל כך כאוטי ואתה בסה"כ מנסה לאחל מזל טוב לבנאדם או לנהל איתו שיחה ובמקום אתה מוצא את עצמך צורח וחורך את הגרון רק כדי שהוא יצליח לשמוע אותך בכלל. אני שונא אנשים, אני שונא את זה שאנשים לא שמים מסיכות, אני שונא את זה שצריך להידחף ולהידחק בין אנשים רק כדי לעבור ממקום אחד למקום אחר.
מדהים כמה פעם לא שמתי לב עד כמה הדברים האלה מחורבנים, כנראה שכבר הייתי רגיל או משהו, אין לי מושג. ככל שאני יוצא מהבית אני מבין כמה אני פאקינג שונא לצאת מהבית, גאד פאקינג דאמט, ושאני לא אפתח שוב את הנושא של עבודה מהמשרד כי באמת שרק לחשוב על זה מכניס אותי לדיכאון.
ואם כל זה לא מספיק, אתמול נפגשתי עם מתופף וזרמנו על לנגן ביחד וחשבתי שיצא מזה משהו וממש התלהבתי כי הוא באמת ממש תותח, כבר התחלתי לחשוב איך מתקדמים הלאה, הדברים היחידים שעוד עושים לי טוב בעולם הזה הם להלחין ולנגן ביחד - ואז הוא שלח לי הודעה שהוא לא בעניין ואיחל לנו בהצלחה בהמשך, כאילו כוס אמא שלך, לא יכולת להגיד כבר אתמול שזה פחות הכיוון במקום לגרום לי לפתח ציפיות? וזה הכי צפוי שזה יקרה, זה הכי ברור בעולם שלא יהיו מתופפים שירצו לעשות משהו כזה, אבל הרשתי לעצמי להתלהב ולקוות במקום לראות שכל הקטע הזה too good to be true.
אז היה לי יום מחורבן בעבודה עם תקלה הזויה שנפתרה רק אחרי חצי יום, אני באטרף כבר שבוע או שבוע וחצי בגלל תקלה אחרת שעדיין לא נפתרה (ואין גם איך לפתור אותה בלי להשקיע שעות ולרדוף אחרי אנשים ופפפפפפפפפאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאקקקקקקק אין לי כוח לחרא הזה) ואז ההודעה המזדיינת הזאת? זה פשוט ריסק אותי, איזה חרא של יום. ואם זה לא מספיק אז אני לא הרגשתי בכלל את סוף השבוע הזה, כל החיים נדחסו לי ל-48 שעות שהם הסופ"ש וגם זה עבר לי במצמוץ. נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי. אני צריך חופשה, חופשה אמיתית, לא חופש לשבת בבית ולהתבשל בעצמי, אני צריך שבוע של להרגע בפראג ולשכוח מהצרות בעולם, די. די. די. די. די.
תודה שהגעתם עד לפה, לא מבין למה שתעשו את זה, מקווה שהיום שלכם יותר טוב משלי. הלכתי ללמוד תכנות עם תקווה לחיים טובים יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף