לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Luna Ilidium

"אין זה משמש דבר להיות חזק בפני המוות ובפני האהבה."

Avatarכינוי:  ג'וזף

בן: 34



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2020    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2020


אין לי סבלנות. לא כמו פעם. לא לכל דבר, לפחות.

אני מוצא את עצמי מאוד עצבני ומאוד מהר, נאבק בצורך לשבור שולחן או כיסא רק כדי להוציא את התסכול המרתיח הזה מהמערכת.

פעם זה לא היה ככה. הייתה לי המון סבלנות.

היום כבר לא.

 

מצאתי את עצמי צורח בחוסר אונים אחרי שיחה עם לקוח מטומטם במיוחד. כל השבוע האחרון היה לחוץ בצורה יוצאת דופן, ובאמת שהשיחה עם האידיוט הזה הייתה פשוט יותר מידי בשבילי.

הסופ"ש לא יכול היה להגיע מהר יותר.

נכתב על ידי ג'וזף , 26/11/2020 17:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה צילמתי את עצמי. סלפי או לא. פעם הייתי עושה את זה יותר, מעלה תמונות לרשתות החברתיות וכו'.

בדקתי עכשיו בטלפון והסלפי האחרון שצילמתי היה לפני חצי שנה וגם הוא היה עם מסכה (כן, עכשיו קורונה אז הולכים בחוץ עם מסכות, אני שקורא את זה בעוד X זמן מעכשיו. בטח כבר שכחת מזה לגמרי, אה?) ומשקפי שמש אז לא באמת רואים את הפרצוף שלי. אני פשוט לא מרגיש שאני נראה טוב ולא מרגיש בנוח להעלות תמונות שלי לשום מקום.

שלא לדבר על זה שבזמן האחרון התחיל אצלי קטע מוזר, אני מוחק דברים שאני מגיב או מעלה. כותב פוסט, קורא אותו שוב אחרי כמה זמן ומוחק כי הוא מרגיש לי מטומטם ממש או מביך בצורה שהיא כנראה לא פרופורציונלית לכמה שהוא כזה באמת.

אני גם כל הזמן חושב על זה שכנראה יש אנשים שרואים את הפוסטים שלי וצוחקים עליי מאחורי הגב, אולי אפילו שולחים דברים שכתבתי אחד לשני ונקרעים בינהם על כמה שאני אפס.

 

אני אפילו לא יודע למה אני חושב דברים כאלה או מאיפה כל זה מגיע, באיזשהו מקום אני מרגיש שאני חוזר אחורה מבחינת הביטחון העצמי שלי, לתקופה של גיל ההתבגרות (לא שאני מרגיש כאילו אי פעם באמת יצאתי מגיל ההתבגרות, בתכלס).

אני מסתכל על אנשים אחרים בגילי ותוהה אם כולם מרגישים ככה, כמו אנשים שמזייפים את החיים שלהם, עושים כאילו יש להם איזשהו מושג למרות שהם מתים מפחד וחוששים לעשות כמעט כל דבר שהם לא מכירים ב-100% ויודעים מה יהיו ההשפעות של המעשה זה.

 

 

נכתב על ידי ג'וזף , 22/11/2020 15:21  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הלוואי שהייתי בן אדם עם עומק

הלוואי שתחושת הפסאודו-דיכאון שאני מרגיש הייתה נובעת ממשהו אמיתי ולא מחוסר הביטחון שלי

הלוואי שלא סתם הייתי מרגיש כמו טינאייג'ר אפס אלא לפחות הייתה סיבה לכל חוסר האונים הזה

הלוואי שהייתי מצליח לעשות משהו עם החיים שלי

נכתב על ידי ג'וזף , 18/11/2020 15:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

30,523
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וזף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וזף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)