את הפוסט הזה ניסיתי לפרסם שלשום אחרי שבמקרה בטעות הצלחתי להיכנס לכאן, למזלי שמרתי אותו במקום אחר לפני שניסיתי לפרסם כי הפעולה כשלה. ננסה שוב.
כבר כמה שבועות ארוכים שאני מנסה להתחבר לפה, אני חייב לפרוק, ופשוט אין לי שום מקום אחר לעשות את זה. ביחד עם כל המצב במדינה, העובדה שאין לי את האפשרות להיכנס לכאן ולכתוב הרגישה כמו עונש כל כך הרבה יותר מידי גדול ופשוט לא הייתי מסוגל להמשיך לשאת אותו. אני מרגיש על סף בכי כבר בערך שעה. אני מנסה ללמוד למועד ב' של מבוא לג'אווה ופשוט לא מצליח להבין את הנושא של רקורסיה (במועד א' קיבלתי פאקינג 37, איזה ציון מביך), בריאיון שהלכתי אליו היה ממש פאקינג חרא ואני לא מאמין שיחזרו אליי וכל יום החדשות מלחיצות אותי יותר ויותר וזה פשוט מרגיש שאין לי מה לעשות ואין לי איך לברוח מפה. הכל לחוץ לי בטירוף והדבר היחיד שעושה לי טוב על הלב זה ליצור מוזיקה ולשתות בירה, אז לשתות בירה אני לא יכול אם אני רוצה להרזות ולשמור על אורח חיים בריא וכשאני מנסה לארגן הופעות אף להקה לא רוצה לשתף איתנו פעולה ואני מרגיש שאני מסומן או משהו, כולם דוחים אותי כל הזמן וזה מרגיש אישי ואני פשוט מפורק.
אז תודה לאל, לפחות אפשר לכתוב כאן, אני ממש מקווה שהפוסט הזה בכלל יצליח לעלות ולהתפרסם, ניסיתי להתחבר כל יום כמה פעמים, בשבועיים האחרונים בכלל, אפילו ניסיתי לראות אם ואיך אנשים אחרים מצליחים להתחבר למערכת והגעתי למסקנה שאין לזה שום חוקיות והכל רנדומלי, האתר הזה רעוע וזה מתאים בדיוק למצב הנפשי הנוכחי שלי וזה אולי מאוד פואטי אבל זה גם ממש מכאיב לי. אני פשוט רוצה לברוח מכאן למקום שבו אני לא ארגיש שהכל מתפרק לי בין הידיים. אז החלטתי שהלימודים באוניברסיטה יורדים מהפרק וביטלתי את ההרשמה לסטטיסטיקה ב', אני אנסה להמשיך להתמקד במבוא לג'אווה בתקווה שאולי אצליח לסחוט איזה עובר מסכן אבל אני פשוט מרגיש כל כך טיפש כשאני לא מצליח לתפוס את ההיגיון של רקורסיה, אני מרגיש שזה הדבר היחיד שתוקע אותי ובא לי לתלוש את האוזניים שלי כבר מרוב שישבתי על זה ופשוט לא הצלחתי. בכלל. בכלל בכלל. אני פאקינג שונא את זה ושונא את עצמי וכואב לי כל כך על הזמן שבזבזתי כל החיים שלי בלעשות דברים שלא קידמו אותי לעבר המטרה הסופית - חיים נוחים שבהם אני פשוט יכול לעשות מוזיקה ולהנות ממנה בשקט. באמת, מה כבר ביקשתי? ליצור ולהרגיש שלם עם עצמי?
הטיפול המשפחתי אגב גם כן לא התקדם לשום פאקינג מקום, לא זוכר אם עדכנתי פה. ההורים שלי שברו את הכלים ולא הסכימו להמשיך את המפגשים אז חזרנו לנקודת ההתחלה, לא דיברתי איתם כבר איזה חודש או חודשיים ובאמת שאני מרגיש שכל זה היה בזבוז זמן וחסר טעם. אני כל כך כועס עליהם, ולהגיד להם את זה פשוט לא יעזור, מה הפאקינג טעם?
באופן כללי, מה הפאקינג טעם, הכל חרא, הכל מתפורר, אני מרגיש שקשה לי לנשום, אני כל כך צריך הפסקה מהכל. פשוט הפסקה. די. אני לא מסוגל יותר.
________
אוקי, אז זה הצליח, thank fuck
מאז ישבתי המון על רקורסיה והצלחתי כנראה לתפוס את זה, לאט לאט אני מתקדם עם החומר ואני מאוד מקווה שאצליח להוציא עובר.
אנסה לעדכן. תודה למי שטורח לקרוא, זה ממש לא מובן מאליו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף