"מה קרה שאתה כזה שבוז?", שאלתי את
הג'וקר. הוא ישב לבד על הספסל ועישן סיגריה. לא משהו חדש. הוא תמיד מתבודד ככה,
נראה קצת בדיסטנס. מה שכן, הבנתי שעובר עליו משהו אחרי שהוא כתב אתמול סטטוס כל כך
מדכא, שאם אבי ביטר ילחין אותו הוא יהיה להיט בכלא 6.
"סתם, החיים קשים", הוא ענה לי.
"שפוך, אחי", נכנסתי למצב כותל.
"נתחיל מזה שגילו לי סרטן במח", הוא אמר ולקח שכטה,
"נמשיך עם זה שפיטרו אותי מהעבודה, ושאתמול צרחתי על אבא שלי בטלפון דברים
שאסור להגיד לאף בנאדם בעולם". שכטה נוספת. "ואם זה לא מספיק, אז אתמול
משהי שהקדשתי לה בחודשים האחרונים את כל החיים שלי בערך, אמרה לי שהיא לא רוצה
להיות איתי בקשר".
הג'וקר לקח עוד שכטה. אני לקחתי קצת אוויר והסתכלתי על השיער שלו.
עדיין יותר ארוך ומלא משלי.
"מצד שני", אמרתי לו, "תתנחם בזה שהערב אנחנו הולכים
כולנו לחגוג בבלינצ'ס ההונגרי!"
שכטה נוספת. לא נראה שניחמתי אותו...
ביום ראשון הקודם מעיין התחתנה. היא הזמינה כמה חבר'ה מהלימודים,
והגענו לעשות שמיח ולנצל את הערק והוויסקי לפני שמעלים את המחירים שלהם.
נדב הציע שנחגוג לה "שבע ברכות", כדת משה וישראל, למרות
שאין לה או ל-90 אחוז מחברי הכיתה, מושג לגבי מה זה לעזאזל שבע ברכות (או כדברי שניר:
"בוא נתחיל בברכה אחת ונראה איך זה זורם...").
משום מה, הפילו עליי את המשימה למצוא מקום לחגוג בו. משום מה, בחרתי
בבלינצ'ס ההונגרי. באמת שאני לא יודע למה. אני בדרך כלל אוכל שתי ארוחות בשריות
ביום, ולהצליח להחנות שלושה רכבים באזור הנמל בתל אביב בחמישי בערב זה כמו לנסות
להירדם מוקדם במוצאי שבת קיצית.
חלק החרימו את הבלינצ'ס כי הם בשרניים (או כדברי שניר: "אני
אכלתי שווארמה לפני שהגענו, אם המשפחה שלי ידעו שאני יושב בבלינצ'ס ההונגרי הם
ינשלו אותי מהירושה), חלק החרימו את הבלינצ'ס כי הם בדיאטה וחלק החרימו את
הבלינצ'ס כי יש להם סרטן ואין להם תאבון.
למרות שאני תל אביבי כל חיי, עדיין לא התרגלתי למנטאליות של התל
אביבים הכבדים. בכל פעם שאני עובר ליד בית קפה שינקינאי-רוטשילדי, כזה שממוקם
במפרסת של בית קומות תל אביבי ישן, ויושבים בו אנשי
רוח\בטלנים\שמאלנים\הומואים\יפי נפש\כל התשובות נכונות, בא לי לתפוס אותם אחד אחד,
לנער אותם ולצרוח להם בפרצוף "צאו מהבועה שלכם, יא קוקסינלים!!!"
אז הבלינצ'ס ההונגרי, כמו שאתם יכולים לנחש, הוא גם לא בדיוק מקום
הבילוי החביב על מרגלית צנעני. וגם שם, סביר להניח שלא תראו את פייגלין יושב
מקיאטו.
לכן היה ממש ממש כיף לתופף על השולחן, לסלסל את שבע הברכות ולזמר
ניגונים חסידיים בקול רם, תוך הפרת השלווה המוחלטת של כל המבלונצ'סים מסביב.
היה שווה כל רגע!
_________________________________________________________________
שלום ולא להתר-HOT:
אצלנו בבית הצלחנו להתנתק מהוט.
אני יודע, זה לא יפה להתרברב ולזרות מלח על הפצעים של כל הקוראים פה,
אבל כשמגיעה לנו מילה טובה אני אומר אותה בלי להסס. ואם הצלחנו להתנתק מהוט,
השמיים הם הגבול!
שי עדיין לא הצליחה להתנתק מהם. מה שכן, הם עושים הרבה מאמצים כדי
לנתק איתה כל קשר, עד שזה מגיע לתשלום. משמע: אין לך אינטרנט, אין לך כבלים, אבל
תמשיכי לשלם. אנחנו נתקן את התקלה תוך כמה שעות.
שי העצבנית לא הסתפקה בלשבת לבד בחושך והחליטה לעשות מעשה ולהטריד
אותם בפייסבוק. עזרתי לה להכין מם, והיא חיפשה את הקבוצה שלהם בפייסבוק כדי לחפור
לחלHOT-.
שי: "מה זה,
אין להם עמוד בפייסבוק?"
אני: "מצאתי
HOT SISTER, אני אבדוק, אולי זה זה"
שי: "תבדוק
תבדוק, שלא ישרפו לך העיניים"
אני: "ששש...
את מפריעה לי לבדוק!"
מחר אני צריך להגיש בלימודים תסריט לפרסומת טלוויזיה. מקווה ששי לא
תכעס שעשיתי פרסומת לערוצי הסרטים של הוט.
בכל מקרה, זו יוזמת מחאה מגניבה שלה לגבי ההתנתקות מהוט. כולם מוזמנים להצטרף. אמנם אין פה אוהלים והופעות של שלמה ארצי, אבל אולי עוד ידברו על זה.
_________________________________________________________________
והפעם, בפינתנו, משפטי הפתיחה הגרועים ביותר בעולם:
****************
והפעם, בפינתנו, המשפט הגרוע ביותר שאפשר להגיד בשבוע הספר:
תולי: "בואנה, זה נשמע ספר טוב, למה לא עושים על זה סרט? כאילו,
למי יש כח לקרוא?!"
_________________________________________________________________
~מדברים על תרופה נגד עצירות~
ליאור: "אני ממש רוצה לדעת מי משתמש בזה"
אני: "אני יכול להיכנס לתוכנת המרפאה הצה"לית ולתת לך רשימה
של נגדים שלוקחים את התרופה הזאת על בסיס קבוע"
ליאור: "על בסיס קבע"
אני: "כנראה שהיציאות שלהם כבר לא סדירות."
~שלומי רואה את התמונה הישנה שלי מהחוגר~
שלומי: "בואנה, איזה אשכנזי אתה! אתה נראה כמו רוצח!"
אני: "תחליט, אני נראה אשכנזי או שאני נראה רוצח?"
שלומי: "אתה נראה נאצי."
-אני: "אפשר להתארגן בקלות, הוא שלח לי הודעה: יש טפסים חדשים
משהו אש"
קרני: "טפסים?"
אני: "כן, זה שם הקוד שלו"
שוחט: "שאל אותו אם זה טופס ירוק."
-שוחט: "שמע,
היא היתה בבני עקיבא אז היא בטוח דתייה מספיק בשבילך, אני רק מפחד שהיא לא תהיה יותר
מדי דוסית. כמה דתייה אתה רוצה אותה? מדיום? מדיום וול?"
לגבי המשפט האחרון של שוחט. זה פשוט גאוני! אנשים מסתבכים יותר מדי עם הגדרות של דתי-לייט, דתי בני עקיבא, דתי בייניש וכו'. הסולם הזה של רייר עד וול דאן פשוט תופס ממש חזק, וזה כזה מתבקש וקל שלא יודע איך לא חשבו על זה קודם.
תפיצו!
*************
ועכשיו ברצינות
שבוע טוב ואחלה חודש, מחפשי כיוון! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
