עכשיו, כשאני יכולה לשים את האצבע על האנשים שהביאו אותי לתהליך של חשיפה והיפתחות שלי לעולם, אני יכולה גם להבין שכנראה מדובר בתהליך שגוי מן היסוד, שטני ומטעה שכנראה מאז ומתמיד ניסה להרחיק אותי. בהתחלה זה עבד, הייתי סגורה. לא דיברתי על עצמי יותר ממה שצריך, המתמטיקה המסובכת נשארה אצלי בראש וכולם היו שמחים. כשאתה מתחיל למצוא את הדברים היפים בלשתף אדם אחר בסודותיך הכמוסים, אז זה נהיה כמו כדור שלג, בשניות. כי בהתחלה זה אידאלי וזה עוזר ומבורך. אתה לרגע מרגיש טיפש שעד עכשיו מעולם לא ניסית. ואז, ברגע אחד קטן של שינוי או סטייה מנתיב, אתה מוצא את עצמך לבד, יושב בתא צדדי ומנסה לפתור משוואות מתמטיות כאלה ואחרות. אנשי המחשבון של חייך פתאום פועלים רק על אור השמש ובחושך זה שוב רק אתה וכל השאר. התמכרתי לכל הטוב הזה. עכשיו אני צריכה מישהו שיקשיב לי שוב. קשה להיגמל משני דברים בו זמנית. באסה...