איזה מוזר הכל. תקופה מוזרה.
אני חיה רק חצי מהזמן, בחיפוש עצמי שמקדים בכמה שנים ו... זה רע ומערער. ועם כל הג'וקים מסביב בכלל מי אני.
הקיץ המטורף הזה שבכלל עוד לא התחיל, כי פה ושם קריר בלילות, אבל בימים אפשר להישחט וזה ירגיש יותר טוב, בחיי.
מצאתי את עצמי בשבוע שעבר בחברת מישהו או משהו חדש שנהגתי להשמיץ, ופתאום הכל הצליח להציף את הדברים ששקעו ככה בשקט, מסוג הדברים שמשתדלים לא לפתוח בחיים. התוודיתי, נפתחתי והרגשתי קצת מפלצתית כלפי עצמי עם כל הצפיפות הזאת במוח.
זה בא, זה עלה וזה צף, ועכשיו אני כבר לא לבד בתוך משהו שהיה אמור להיות אישי, רק שלי, לבד לבד. והרוגע הזה, הנינוחות בה הכל קרה, זה מה שעצוב. זה מה שמשגע אותי.
והכי מטריף,
שהתנהגתי כאילו זה לא כואב לי בכלל.
משהו קטן וטוב: סופסוף מצאתי עבודה קבועה לחודשים הבאים
משהו קטן ורע: החודשים הבאים הולכים להיות כל כך בודדים, כשכל החברים שלי נלקחים מהר מאוד לצבא, אחד אחרי השני ואני כאן עוד סופגת דחיות של המערכת המטופשת הזאת... אוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Starry