אז כנראה שאחרי הכל אני לא יכולה לעזוב פה. מרגיש לי לא טוב שיש כזה מרווח בארכיון של כמה חודשים, השתדלתי להימנע מזה. כי אני יודעת שלכתוב כאן זה בשביל עצמי, ולמעשה - עד כמה שחרא לי להודות בזה - מאז שהתחלתי לעשות דברים שאני לא אמורה לעשות, אני לא כותבת יותר ולא מתבטאת יותר ורק מחפשת הזדמנויות להתחמק מעצמי.
בימים האחרונים אני קצת מגלה את עצמי מחדש, אם אפשר לקרוא לזה ככה. חוויות רעות חיזקו דברים טובים, כמו חברות אמיתית שלא חשבתי שתתבטא כך לעולם. והנה, אני שוב מרימה ידיים ואומרת שטוב נו אולי בכל זאת הם צדקו, אולי בכל דבר יש גם צד טוב. היום לראשונה הצלחתי להביא את עצמי למצב שבו אני אומרת כמה דברים שמעולם לא ידעתי איך. כמו למשל, שאני לא מאמינה בשום דבר אבל אני מצליחה להבין את ההיגיון שבהם. איך אני אסביר... אני לא מאמינה בגורל, ולא מאמינה שלכל דבר יש סיבה. אבל אני מבינה למה כן לכל דבר יש סיבה. מודה באמונה של מישהו אחר, ואולי זה גם סוג של צעד הגיוני למשהו בשבילי שאוכל להיאחז בו. כי אני מחפשת כזה.
ועם הגילוי העצמי וההתחדשות האריאלית המרעננת הזאת, זה לא ממש אידאלי. גורם לי לרצות להתגעגע ובעצם להרגיש את הדבר האמיתי. אני מתגעגעת לחווית החיוּת שהייתה לי פעם, אותם חיים אבל אחרים. אמנם מעולם לא היו לי תקופות נפלאות לחלוטין, אבל פעם היה קצת יותר נפלא. ובעצם לא פעם, אלא ממש לא מזמן, ממש לפני שנייה כשהסטתי את המבט ואיכשהו פוף.
"אי אפשר שלא להרגיש את הגלדים מתפצחים ומתקלפים, ואותה אריאל, קצת שונה... יוצאת מהם" - זוכרת שאמרת? חבל שאת לא קוראת פה. היית מצליחה להבין הרבה יותר דברים. הגענו למבוי סתום, כבר חשבתי לשים לזה סוף אבל את פשוט חשובה מדי. לא מפסיקה לשאול את עצמי שאלות, ותוהה מתי כבר אסגור קצוות, כמו שהבטחתי לעצמי לפני שנה כמעט. שנה של ייסורים על מה שהיה יכול להיות ועל מה ששברתי והרסתי, וזה הולך ונשבר יותר ונהרס יותר ואני נהרסת שאולי בקרוב לא תהיי לי יותר. לא יכולה לסבול את עצמי ככה. ועם כמה שזה נשמע מוגזם, אפלטוני וסוטה - הייתי מוכנה לחזור לפעם ולוותר על המון ממני בשביל קצת יותר ממך. שינית אותי, הרסתי אותנו, קלקלתי אותי. ככה זה במשולש שלנו.
רק שבמקרה שלך, את לא שינית את עצמך. ואני נדפקתי כהוגן. כי אני בן אדם דפוק ונדפק תמיד. והעניין העוד יותר אבסורדי, שזה הכל בגללי.
אני אשמה. באסה.
משהו קטן וטוב: שבוע כל כך עמוס שאין לי אפילו זמן להיות עצובה
משהו קטן ורע: אני עצובה בכל זאת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Starry