הייתה הרה. נשאה ברחמה כבר כמעט שבע שנים, עובר כוכב. זוהר והכל, ראינו באולטרסאונד. חמש פינות שמתחדדות לאט לאט, כשיוולד ודאי יהיו רכות אך חדות. כוכב צעיר ורענן נולד, והוא עדיין לבנבן כי לא הספיק עדיין להצהיב בשמיים. אולי יוולד לנו ירח קטן, אולי בפעם הבאה זוג ירחים. למרות שאחרי התינוק הראשון לא ציפינו לכוכב בכלל, ניסינו להיזהר. משהו עם הגלולות היה לא בסדר. איך עכשיו נגדל גם ילדון וגם כוכב? ואם ייצא פג ודאי מועצת השמיים תמהר להפילו. ואז כשיבוא הביתה בבושת פנים יאמר לעצמו, "אני אינני כוכב". ובעצם הוא כן כוכב, קרנותיו מחודדות, ניצוצו זוהר בדיוק נכון. "גם הירח עצמו כמעט נפל בהתחלה," כך נגיד לו, "והיום הוא הכי טוב מכולנו". ולילדון שלנו נגיד שזה כמו איינשטיין, אף אחד לא האמין והוא בכלל היה דיסלקט. והנה הוא סוג של כוכב.
כבר שבע שנים אנחנו מככבים לנו עובר ואין לדעת מתי יוולד. אך כשיוולד בוודאי נדע שאין זה גורלו ליפול, כי אין זה גורלם של בקשות האדם אל הכוכבים הנופלים להתגשם. הכוכב הקטן שלנו לא יזיע על מנת לרצות דרישה עצלנית בידי אדם שאינו זוהר.
אנשים נולדים באדמה ומתים בשמיים. כוכבים נולדים בשמיים ומתים באדמה.
מזל טוב, נולד לכם כוכב.
הלוואי ויכולתי פשוט לחזור ושזה יהיה חלק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Starry