הלחיים שלי חלונות גשומים
בחורף נובמבר שכאן
אין
כל טיפה היא מסלול
כל מסלול הוא מרדף לעוד
שנייה אחת
איתך
לחלוב רגעי חיוך שאולי כבר יודעת
שלא יחזרו אף פעם
ואני מתגעגעת
אל האמת שבעיניי שפעם ראית
אולי נעלמה ואולי לא
אבל קשה לשכוח
כל מילה שאומרת נחרטת
אני מרגישה שאני טוהר
ונדמה כמעט תמיד שכבר
אין
לא נותרה מילה שלא אמרתי לך
ועם זאת נותרו כל כך הרבה
מעולם לא התכוונתי לפגוע
לשבור
היינו מגדל קלפים ועכשיו אנחנו
ניירות מתקלפים, מתייבשים
חורף נובמבר שאצלנו
אין
קצוות שרופים
מפוצלים
הצבע דוהה ונמחק מלחיים
חיוורות, כמוך,
כששברתי את האמון לראשונה
לא היה לי שכל
ועכשיו גם
אין.
משהו קטן וטוב: היומולדת עבר, רגוע יחסית. סוף סוף...