בחייאת ראבק

עיניים נישאות למעלה

עיניים קדימה

עיניים בין שברי האדמה

והחול המסור לרוח

מכסה הכול

אין כבר כוח

לצאת מהמחבוא.

ואפילו העיניים מראות ייאוש

נסגרות בכבדות

כאילו נחתו על אדמת ביתם

והראש דופק על כול מסתור

נשען על דלת שלא נפתחת.

והמוזיקה ממשיכה להתנגן

שוב ושוב ושוב

גם בחיי ליוותה אותי

וגם כשאני כבר לא שם

היא מתנגנת

כאילו מעולם לא חסרתי

כאילו מעולם לא הייתי.