עוד יומן רשת ייחודי

אני בטלנית.

בטלנית, לא מצליחה להרדם. מוטרדת מהמחשבות הטיפשיות ביותר וגם מחשבות לא טיפשיות, אך כאלה שעדיף לא להיות מוטרדת מהן.

אני מעוצבנת. אני קצת אחרי הבכי. אני גם קצת לפני הבכי הבא.

בעצם, אני לא בטלנית בכלל.

הדבר הגרוע ממנו חששתי. אני פשוט לא מאמינה שזה קורה. למה אנשים לא לומדים מטעויות? האידוט הכוחני הולך להיות הבוס הגדול שלנו למשך השנים הקרובות.

אבוי. אבוי.

אגו מניאק קפיטליסטי. הולך לחזק את החברים שלו עם הפחתה במיסים ואת כל השאר להכניס עמוק להגדרה של "עולם שלישי".

כל תוכניות הויסקונסינט שבעולם לא מתארות את חומרת המצב.

לא, אני לא פורשת מהמדינה. אבל עצוב לי שזו הבחירה של העם שלי. הוא, וכל שאר ליברמן - ברוך מרזל...

בואו, גדלו איתי ירקות ונציל את העולם מהזוועה הזו שנקראת בחירות 2009.

רק נקווה, שהוא ילמד מטעויות, או לפחות שיתחשב במיעוטים. (זכות וטו ללבני בענייני מדיניות וביטחון, ועכשיו).

אני לא מתגעגעת מספיק.

זה כואב לי נורא.

תחליטי כבר, ותפסיקי לפגוע באחרים, זה רק יהיה גרוע יותר עם הזמן.

כשאני מפרטת את המחשבות בצורה הגיונית אני חושבת שאני לא כנה איתו. כשאני איתו אני חושבת אם אני לא כנה עם עצמי כשאני פורסת את נתוני המצב בצורה הגיונית.

3 חודשים עכשיו לחשוב. עם הפסקות לא ברורות ברקע.

הכל הולך להיות לא ברור עכשיו.

נועם מבלבל אותי ומבהיר לי דברים בו זמנית. כשרוני.

למרות התחושות של חוסר הכנות. בכיתי הרבה בלילה. הלילה, כשהוא נסע, ולא אדבר איתו יותר בקרוב.

הבטחתי לעצמי ולו הבטחות. אני אשמור עליהן. כי כזו אני.

שונת את זה שאני כותבת ברמזים.

נ.ב -

מישהו תייג את הבלוג שלי למומלצים. תודה! שבועים לא היה לי אינטרנט ודווקדא בשועיים האלה שלחו את הבלוג שלי לדף הראשי, איזה עולם ...