עוד יומן רשת ייחודי

אחרי כל כך הרבה זמן שרציתי, דמיינתי שאני מגיעה ופועלת בגרעין דבש, הגעתי, פתאום ההכשרה התחילה ואני שואלת את עצמי האם אני רוצה את כל זה? טייל, "להתחבר" לאדמה, לעצים, לאפר... אני רוצה להיות אחת מה"היפים" האלה? אני רוצה לצאת מהציניות שלי ולהיות נאיבית כמו פעם? יש לי עכשיו כוח לכל המידע הזה שמגיע אלי בצורה כל כך אינטנסיבית? 3 חודשים כמעט בלי מנוחה! (ממש טירונות).

רק היום הראשון היה אינטנסיבי מידי בשבילי. לא הייתה לי שום הכרות קודמת עם האנשים, פתאום אנחנו קבוצה, לרכזים יש ציפיות מאוד גבוהות מאיתנו (מבחינת קבוצה ומבחינת עבודה).

אחרי השנה האחרונה שלי, שהערכים קצת נזלו לי בין הידים, הפסקתי להיות צמחונית וקצת הפסקתי להאמין שאני "אשנה את העולם" (לא יודעת אם פעם באמת האמנתי, אבל משהו כזה כן), אני נתקלת בחבורה של אנשים מאוד קיצוניים באהבה שלהם לטבע, עם ידע מאוד גדול, אוהבי טיולים (אני בקושי זזתי, אני כבר לא רגילה להליכה של יותר מחצי שעה ביום במצטבר, והם כל הזמן טיילו במעיין שהיינו בו).

הייתי תשושה אחרי כמה שעות.

בטח הייתי נהנת מאוד אם זה היה סתם מחנה נפרד מכל דבר, כשבסופו אני חוזרת הביתה ועושה משהו אחר, אבל אני יודעת שאני הולכת לגור עם האנשים האלה שנה שלמה, ובמשך שלושת החודשים הקרובים הולכים לדחוף לי לראש המון המון המון מידע, יהיו טיולים שאין לי כוח אליהם וחוקים שאני לא רגילה להם. אני לא יודעת איך אני אעמוד בזה.

ניסיתי להזכיר לעצמי שאני מנוסה, שאני אחרי שנתיים של קומונות ועבודה בקהילה שהיא לא שלי. אבל הרגשתי שהכל נורא ראשוני, שום דבר לא ברור ויש דיסטאנס עצום ביני לבין שאר החברים (בטקס הפתיחה, במדורה, היו אמורים להגיד מה ה"חץ" שמכוון אותי לשנה הזו, ומה אני מאחל לעצמי. אני הרגשתי שהכל די שטחי והיו אנשים שאמרו שהם הרגישו משהו מאוד חזק, ממש לא הבנתי אותם).

הכל היה כל כך ראשוני, כל כך לא קשור למציאות, שהרגשתי שהכל בעצם מן חלום. היה כל כך אינטנסיבי ולא מוכר לי (מהשנים האחרונות לפחות), שהיה לי מעט סוריאליסטי להיות שם.

היתה לי תחושה נורא חזקה שאני בעצם בחלום.

כולנו מכירים את הרגע בחלום, שאתה קולט שאתה בעצם חולם ותיכף זה יגמר, או שסתם, תהנה, זה לא אמיתי.

ככה בדיוק הרגשתי למשך כמה רגעים ארוכים.

כאילו אני בעצם בשנת 2006, אני נמצאת כרגע בשנת השירות שלי ובעצם חלמתי את כל השנה האחרונה, את כל היום הזה, אני במקום נורא ראשוני, אין לי ניסיון, אני מפחדת... זה לא היה דומה בשום צורה להכשרה שלי בשנת השירות, אבל בכאל זאת הרגשתי כמו ש"שנית בהכשרה, כאילו הרגע סיימתי י"ב ולא כמו מישהי שעכשיו חיה בשתי קומונות במשך שנתיים.

אני מפחדת ממש.

אני מפחדת שיהיה לי קשה. אני מפחדת שאני לא אסתדר. אני מפחדת שאני אאלץ לפרוש, כי אני שונאת לפרוש, אבל אני לא יודעת אם יש לי את הכוחות הנפשיים לשנה הזו. אני מגיעה סחוטה ומקווה שההכשרה תתן לי כוח, בינתיים אני סחוטה אחרי יום אחד.

האנשים היו חמודים מאוד. אבל אני לא יכולה לדעת.

כבר יצא לי להתאהב ולהשבר בקומונה, יצא לי לחבב ולהתאכזב קשות, אני לא רוצה ששוב הציפיות שלי יתנפצו לי בפרצוף. הפעם אני רוצה לקחת את הדברים לאט. להיות אופטימית, אבל לנסות לראות רחוק, דבר שאני לא רגילה לו.

לילה טוב. שבוע טוב.

נקווה שאני אמצא זמן לדחוף שיעור נהיגה, בינתיים אמרו שכמעט ואין סיכוי.

יהיה בסדר (?)

עוד נצא מהציניות, אני אתחזק.