עוד יומן רשת ייחודי

אז אבו חסן מת, מה?

ימים רחוקים, זכרונות רבים תמונים במסעדה הקטנה הזו ברחוב יהודה הימית ביפו.

ילדים קטנים מחכים בשער של בית הספר, לתלמידים הגדולים, שיביאו להם את האוכל שביקשו מהם (רק הגדולים יכולים לצאת מהשער סתם ככה). כמעט חצי מארוחות הצהריים שלי בתיכון היו על בסיס הקיטניה המפוארת הזו וכמובן סומסום שהוסיף הרבה*. כמוני, כך נוהגים עד היום רוב תלמידי בית הספר הפתוח ביפו.

חומוס, מסבאחה (לא, לא משאושה!), חומוס גרגרים, טחינה, חומוס פול, "משולש" (המנה המועדפת, חוץ ממסבחה) ואיך שוכחים את הלבנה? כן, אחלה לבנה.

אבל מה זה שינה לנו מי הוא בכלל עלי קראוון הזה? תמונה קטנה על הקיר של המסעדה. מבחינתי הוא גם היה יכול להיות אבא של אחד הילדים בכיתה שלי (שבמקרה לאחיו קראו חסאן). גם אם היו אומרים לי, שהמסעדה היא על שמו והוא בעצמו מת לפני שנים רבות, זה גם לא היה משנה לי הרבה (אולי זה מה חשבתי עד עכשיו?).

המסעדה הזו פועלת כל כך במקצועיות! כל כך מהר דברים מתנהלים שם, מכינים אוכל כל הזמן. ריחות חזקים של בישול בכל מקום. אך.. אכן אוכל טוב!

המלצה אישית שלי: אל תכניסו למקרר חומוס של אבו חסן, זה פשוט לא אותו הדבר אח"כ!

נ.ב

בקומונה רוצים לחסוך כסף ולנסות להיות בריאים יותר ולנסות להכין חומוס בעצמנו. באופן אישי, אני ממש לא יודעת איך. בהצלחה לנו!

*חומוס עם טחינה!