עוד יומן רשת ייחודי

שבועיים אחרי פגישתם הראשונה ידע שזו האישה שאיתה יבלה את חייו. תמיד צחק על אנשים שאומרים משפטים כאלה. רק אחר כך הבין שאין דרך אחרת להסביר את ההרגשה הזו. 

הם היו אצלה בבית. הם ניסו לתכנן לאן לצאת באותו ערב, וגילו שבסתר לבם, לשניהם כבר נמאס מאותם המקומות והאנשים והאפשרויות. הם גילו ביחד שיש להם סוד משותף - שניהם מאסו כבר במה שכל שאר העולם קרא לו "בילוי". אחרי שניסו כבר את כל סוגי צירופי הקפה, את כל המסעדות והמועדונים והתיאטראות, התברר להם לפתע שבסך הכל הם רוצים להיות ביחד, בלי שכל מני נותני שרות ולקוחות קולניים מסביב יפריעו להם.

מיכאל היה בטוח שמערכת היחסים שלהם תמות עוד באותו הערב.

הוא לא היה רגיל לקשר שאין בו מעבר רציף וקבוע של תוכן שנון שעובר מצד לצד על רקע של בילוי חברתי. אם הם לא מתכוננים לצאת או לבלות, על מה יבססו את הקשר לשהם? כך הוא בעל בכל הנוגע לבחורות - הוא כבש אותן בעזרת שנינות, בעזרת בילויים מרגשים משותפים, בעזרת כל מני הסרות דעת נהדרות, לא בעזרת כנות. כמו ב"מועדון קרב": הכלל הראשון במערכת יחסים - לא מדברים על מערכת היחסים, הוא חשב. העיקר להרחיק אותם מהדבר הנוראי ביותר, הבנאליות. שתמיד יהיה איזה ריגוש, או הפתעה. ולהתרחק מהשתיקות, מדיבורים על מזג האויר ומשגרה. 

האו פחד שמפני שהחליטו שאין להם לאן לצאת, שלא בא להם בכלל לצאת, הם הכניסו את השתיקה המאכלת לתוך הקשר שלהם, והאפרוריות של חיי היום יום תחסל את הדבר המהנה והמרגש שנוצר בינהם.

ואז, כשישבו שם ביחד, בסלון שלה, מוקפים באוסף עצום של ספרים ישנים ותקליטי ויניל שהבחין בהם לראשונה, שומעים את השכן מהמהם מעבר לקיר, מסנכרנים את הנשימות שלהם בלי לשים לב, לא מדברים, הוא גילה לפתע סוג אחר של קשר. זה כבר לא היה כיף, זה היה משהו אחר, איטי יותר, תבעני פחות, סמיך ועוטף. אתה לא יודע באמת שאתה אוהב מישהי לפני ששתקת איתה כמו שצריך, מסתבר.

[מתוך: מצרפי המקרים, מאת יואב בלום]

בהקדשה לניר