אני מתגעגעת אליה..

 אולי זה בגלל הזמן הקצר שהכרנו..

אולי זה בגלל המרחק..

אולי זה בגלל שאנחנו כלכך דומות.. בגלל הכימיה המדהימה.. הספונטניות המשותפת..

אולי זה בגלל השוני בין התרבויות.. השפה..

שנינו יודעות.. שאם המצב היה שונה.. הינו בלתי נפרדות...

כלכך דומות.. אבל כלכך שונות.. ההפכים הנמשכים.. והדמיון המחבר..

אומרים שלכל אדם יש 7 אנשים שדומים לו.. המפוזרים בכל העולם.. תמיד חשבתי שהכוונה לדומים מבחינה חיצונית..

אבל אחרי שהכרתי אותה.. חשבתי לעצמי.. אולי.. היא אחת מהם.. מהאנשים שהחיבור הוא פשוט מושלם

אבל מי יודע מה היה קורה אם היא היתה גרה כאן..

אולי הייתי רואה פנים אחרות.. אולי היא פשוט היממה אותי...אבל בשביל מה לחשוב על זה אם אפשר להנות מחברות מדהימה שכזאת?!

ההכרות היתה בגלל שהלכתי לישון אצלה.. בלי שאכיר אותה בכלל.. והיא התעניינה בישראלים שבאו להתארח אצלה..

זה פשוט מזל.. גורל..צירוף מקרים... איך שתרצו לקרוא לזה..

היא בכלל לא היתה אמורה לארח.. הילדים שלא לא לומדים בבה"ס ביאליק.. והמארחים הם רק אנשים שיש להם ילדים שלומדים בבה"ס ביאליק....

לא היה להם מספיק משפחות מארחות.. אז הם התחננו בפניה שתארח הפעם.. השמות התחלפו והשתנו במשך כל התקופה בה התכוננו לטוס.. ובסופו של דבר הפור נפל עלי ועל השותפה שלי לאירוח.. שגם אותה לא הכרתי כלכך..

 אולי אפילו עשתה עלי רושם לא טוב עד אז..

אני כעסתי והתעצבנתי ששוב ננטשתי.. שוב שכחו אותי.. לא ספרו אותי... וזה לא רק כביטוי..

אבל בסופו של דבר.. לפי האמונה החזקה שלי שהכל קורה לטובה.. כי אם היו סופרים אותי.. אולי.. היתי עוברת דברים פחות טובים.. ואולי לא הייתי מכירה אותה...

עברנו כלכך הרבה בכמה ימים.. כלכך הרבה.. והלילה האחרון.. ישנתי איתה.. וניצלנו את כל הלילה כדי לדבר.. להכיר יותר.. הרצון גבר וכך גם העצב של הפרידה..

דיברנו עד שהשמש זרחה

וככה.. יום למוחורת.. ארזתי את החפצים שלי עם דמעות חונקות.. ונסענו לבית המלון.. ולכיוון אחר...

תוך קצת זמן אחרי שחזרנו.. היא באה.. לחודש! חודש בישראל!

כלכך שמחתי... הפגישה היתה מרגשת כלכך.. החיבוק הזה.. שלא רציתי לעזוב אותה מרוב געגוע ומצד שני רציתי כלכך להפסיק לחבק כדי לראות את הפנים שלה!

רצינו לדבר המון... אבל שוב לא היה זמן..

סופסוף... שמחתי כלכך לישון איתה 2 לילות.. בת"א באכסניה יקרה שהשהות איתה היתה שווה כל שניה ושקל..

עברנו חוויות דיברנו... ולא רצינו להיפרד.. אפשר להגיד שלא נפרדנו.. כל פעם שאמרנו ביי.. זה הרגיש כמו הפעם האחרונה.. ובכל פעם אמרנו.. "זאת לא הפעם האחרונה..!" בתחושה שאנחנו משקרות לעצמינו...

ובעצם.. אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה...

כל המשפחה שלה באה לבקר.. כהפתעה.. הכרתי עוד מהמשפחה שלה.. כלכך מהר.. דודים רחוקים וקרובים סבא וסבתא ובני דודים.. האבא והאמא כבר קיבלו אותי למשפחה באהבה כלכך גדולה...

והאחים הקטנים.. גבריאל ודויד.. שלא רצו שאלך...

מעולם לא הרגשתי כלכך נוח אם אנשים שבסך הכל הם זרים לי...

הם אומרים שבינואר הם חוזרים לישראל.. לבר מצווה של אחד מהמשפחה.. אני כבר אהיה על מדים.. ולפגוש אותם יהיה קצת יותר קשה..

החיים משתנים תוך לילה....

לילה אחד.. אתה עובר דירה.. כל מה שעברת עד אתמול... הופך לעבר שלך... ומעכשיו חיים חדשים...

לילה אחד.. אתה מאבד את כל חבריך ונשאר לבד... וצריך להתחיל מאפס.. להחליט החלטות.. לגבש דעות... מה טוב ומה פחות..

ועוד לילה.. המחכה לי ב6 לאוקטובר.. בו חיי ישתנו שוב.. וישפיעו על כל מה שבניתי עד עכשיו..מי יודע מה מחכה לי

ואני יודעת... שהשינויים האלה השפיעו עליי בדבר אחד מאוד טוב- הכל אני מקבלת באהבה והבנה..מה שבא ומה שהולך...

אני עוד אפגוש אותה.. ולא פעם אחת.... אם זה כשהיא תבקר שוב.. ואם זה אחרי הצבא.. כשאטוס אליה...

מצידי לבד

 מרגו ליאה ג'ן אני וסאם..

חיבוק כשבאמת אוהבים...

לילה הזוי לחלוטין..

רגע מצחיק ביותר!!

ככה זה כשהתמונה יפה ואתם יוצאים.... חרא

יום העצמאות בקנדה

יוצאים לבלות

עייפות מלילה מטורף =)

i miss her

© כל הזכויות שמורות ~ גבריאל אהרון ©