אחרי שבוע לא שקט, עם המון לילות לבנים, ומועקה אחת שלא רצתה להרפות,

החלטתי להפסיק לחשוב קצת, לתת לפחדים לנוח,

ופשוט לחיות.

לא להתחרט על שום דבר, לא להתייסר, ולהפסיק לרחם על עצמי.

להפסיק לחשוב שאני הורסת כל דבר טוב, כי גם אם זה נכון כנראה שיש לזה סיבה,

כנראה שזה לא הטיימינג הנכון, וכנראה שאני צריכה עוד קצת זמן.

ואני לא נלחמת בזה ביותר.

בכל מקרה לא היה לי יותר מדי רע לבד. אולי אפילו היה לי קצת טוב, וכנראה שאני צריכה את זה.

חוץ מזה שיש לי את כל הזמן שבעולם. ואני לא ממהרת לשום מקום.