נאמץ את שיטת הfree style שלמדתי בקורס כתיבה באנגלית. היום היכתה בי הבנה מטורפת, מפחידה, כזו ששומטת את הרצפה מתחת לרגליים או איך שלא אומרים את הביטוי הזה. תלותיות. קביים. ילדותיות. אני לא סומכת על עצמי. אני ממש מאמינה שאני כן אבל בפועל אני ממש לא. אני חסרת ביטחון ביכולות שלי. אני תלויה בדעתם של אנשים אחרים ולא בעצמי. לא מסוגלת לקבל החלטות קשות. איך אצא לדרך חדשה בלי התמיכה של אמא ואחותי? הם העוגן שלי. ובכלליות אני מפחדת מהצל של עצמי. העבודה החדשה- כל בן אדם אחר אולי היה לוקח את זה בקלות יחסית, לא מייחס לזה חשיבות כ"כ גדולה...אבל לא אני... כי בשבילי זו עבודה שנותנת לי הזדמנות ראשונה בחיים לעמוד לבד, להיות עצמאית באמת....חשבתי שאני עצמאית, אבל אני לא.
כלומר עצמאית רגשית. עצמאית בלקבל החלטו ולהיות שלמה איתם. אני חייבת שאחרים ייעצו לי כי אני לא סומכת על עצמי. כי נכוותי יותר דיי בעבר.
גם בקנדה חוויתי את הקושי בלקבל החלטות לבד, והינה כשעשיתי זאת אכלתי מלא חרא. לא יודעת מה יהפוך את ההחלטות שלי לשונות? לזה שאוכל לתפקד כשאהיה עצמאית....וכנראה שאין ברירה. אני ב 28, לא בת 3.... לא צריכה שיקחו עלי חסות. ולא לכעוס על אמא...היא הכי בעולם רוצה בטובתי. אני צריכה להיות סבלנית, חומלת ובעיקר להבין שזה לטובתי העליונה.
מדהים איך המוח עושה עלינו מניפולציות. אני אן לעצמי קרדיט בהקשר הזה- של מניפולציות. קניתי אותם במשך שנים. לא אפסיק להתפלא איך אנחנו חיים עם עצמנו כל שניה וכל דקה ועדיין אנחנו לא מכירים את עצמנו באמת ואת המנגנונים האוטומטיים שמפעילים אותנו. פשוט מדהים.
ואופטימיות. אופטימיות היא שם המשחק! כרגע אני נותנת להכל לצאת החוצה כי זאת דרך מצויינת לאוורר את האבק והחושך. אבל אח"כ לחזור למשקפיים הוורודים.
בטן- אני מעריכה אותך מאוד שאת כל הזמן מזכירה לי שאת קיימת וכואבת וסובלת, אולי אפסיק להשתמש בך כתירוץ לדחות החלטות ולא לקבל על עצמי כל מיני סוגי אחריות. אני אפצח את הבעיה.
ומדיצטיה!!
וואו, יש לי מלא עבודה. עוד לפני שאני מתחילה את העבודה האמיתית החדשה והמלחיצה.
קיבלתי מהם היום אימייל שהם מחפשים לגייס אנשים מוכשרים וחכמים כמוני...איך אתם יודעים את זה עוד לפני שהתחלתי לעבוד? אני לא מאמינה בעצמי...וחבל. כי אני מלכה, ואני מסוגלת לעשות מלא דברים מהממים. אני צריכה לדעת את זה. ומותר לטעות , הרבה.
עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה. מקווה שלא אתחרט על ההחלטה הזו לקחת את העבודה הזו.
אני צריכה להתחיל לעכל את העולם ולא את עצמי למוות.
ואיזה תזמון מושלם להזכיר לי להיות אופטימית, הרי הוא חג הפורים ! צריכה לחשוב למה להתחפש, אולי לסמיילי מהלך? כדי לסמל באופן מובהק שאני אופטימית? זה אחלה רעיון! צריכה חולצה צהובה- שלא קיימת בשום אופן אצלי בארון........ מה נעשה??.... נקנה חולצת סמיילי?
אולי באמת....
כסף כסף כסף...מה יהיה עם הפחד הזה על הכסף? די, אופטיומיות.
ועם מי אני אדבר כשקשה לי? ומה ההבדל אם אני מדברת עם חברה טוב על הקשיים או עם אמא או אחותי? זה עדיין תלות.
הכוונה של חנה היא שהיא רוצה שאפסיק להיות תלויה באנשים, אין בעיה להתיעץ או פשוט לשתף ולשחרר לחץ לשם השיחרור, אבל לא כדי לקבל תשובות שאין לי. היא רוצה שאביא את התשובות מתוכי. אבל אין לי. ואם יש לי הם לא מספיק טובות............
רוצה להרגיש טוב, להבין מה עובר עלי ולסיים עם הסאגה הזו.
אופטימיות
עצמאות
מדיטציה
החיים יפים ויש לי הרבה דברים להודות עליהם. איזה כיף לי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
