למה בגיל 27 אני צריכה להתעסק עם השאלה "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה?" ולמה כל התשובות לשאלה הזו הן לא נכונות?
רציתי להפסיק להיות מהאנשים שמתגלגלים בחיים שלהם והעדפתי להיות אלה שבוחרים בצורה מועדת לאן הם רוצים ללכת. עד עכשיו התגלגלתי. כי לא ידעתי לאן ללכת, פשוט בחרתי כיוון והלכתי איתו. גם עכשיו נראה שזה אותו הדבר. אין לי מושג מה אני רוצה לעשות. אולי הוראה זה משהו שיכול להתאים לי. אז מה זה אומר? שעכשיו אני צריכה במשך 3 שנים ללמוד לימודי הוראה רק כדי להוציא תעודה! תעודה! אפילו לא תואר! לא מבינה איך בונים את המסלולים האלה בצורה כ"כ לא מתחשבת. אני כבר עם תואר חברים! תשחחרו! אין לי זמן ללמוד 3 ימי בשבוע וגם לעבוד במשרה מלאה! למה אלה שאחראים על המסלול של מנהל עסקים יודעים לעשות את התואר בצורה מאוד מכוונת עבודה ולקיים לימודים בימי שישי, אבל תואר בכל דבר הומני אחר לא מכוון לשם, כאילו לא מספיק שגם ככה זאת מערכת שמי שנכנס אליה גווע ברעב...אז בוא לא נקל עליכם להיות מורים! כי פשוט כולם רוצים להיות מורים ולהכניס את עצמם לתוך מערכת החינוך המקרטעת של מדינת ישראל! אהההה, אז זה העניין....
ואם כבר לימודים של 3 שנים בתכונת של לפחות יומיים בשבוע, אולי כדאי לי ללכת ללמוד משהו אחר?אבל כמובן עם הפסיכומטרי המחורבן שלי אין לי הרבה לאן ללכת. הכל זה מקצועות הומניים....אלא אם אחליט ללכת לתואר במנהל עסקים ואז יש את המחבן של הGMAT המטורף הזה שאני עושה על עצמי פיפי רק מלחשוב עליו.
איך אצליח לקיים את עצמי בחצי משרה? זה אומר שאין ברירה אלא לגור אצל ההורים עד גיל 30?!!!!!! אני מעדיפה להתאבד. ועם זאת,לא נראה שיש לי הרבה ברירות. נראה שהמשכורת שמצפה לי בחצי משרה היא בסביבות ה2000-2500 שקל בחודש. ביזיון.
וכל החברים הסופר מוצלחים שלי לא מוסיפים לי נחת בקבלת ההחלטות. הם עם עצמאות כלכלית, גרים בתל אביב (אומנם עובדים קשה מאוד) וחיים את החיים. אני מוכנה לעבוד הכי קשה בעולם, אין בעיה. העניין הוא שמה שאני מקבלת בתמורה הוא כאין וכאפס לעומת החברים שלי שקורעים את התחת באותה מידה.
אז אתה אומר לעצמך "כוסעמק...החיים לא פיירים....". בסדר, בסדר, אני לא ילדה. אני יודעת שהחיים לא פיירים ושאין צורך לעשות השוואות כאלה כי זה מיותר. כל אחד בא מרקע אחר עם כישורים אחרים ויכולות כלכליות אחרות. מה לעשות שלא נולדתי להורים עשירים? ואין לי זכות בכלל לבוא ולהתלונן על ההורים כי אני יודעת שהם עושים כל מה שהם יכולים כדי לעזור לי. סתם, זה מתסכל שצריך לבחור בין חיי עוני לבין חיים טובים אבל בלי בניית עתיד נראה לעין (לא אחזיק מעמד בעבודה שהיא 8-5 בלי משמעות...פשוט לא). ומה לגבי בן זוג? לגור 3 שנים בבית בהחלט לא יקרב אותי אל מציאת בן זוג. "אההה איפה את גרה?"... "אני גרה באזור השרון אצל ההורים ולא זזה משם בקרוב".....
"אהה, אוקיי....היה נחמד להכיר,שיהיה לך בהצלחה במה שאת מחפשת. אני לא יוצא מגזרת תל אביב ובטח שלא בא לישון אצל ההורים שלך".
פשוט נפלא.
אולי אני םשוט חייבת להפסיק להתבכיין, להבין את כורח המציאות ולסתום ת'פה. יהיה לי סבל בלתי יאומן של עוד 3 שנים. וזהו. לא גרה אצל ההורים יותר עד גיל 120! ברצינות. רק המחשבה על זה עושה לי לבכות כרגע. כ"כ כ"כ כ"כ רע לי בבית של ההורים שאני לא מסוגלת לתפוס איך זה יקרה בכללללללל???????????
יש לי קארמה עם כסף. כנראה שבגלגול הקודם הייתי מאוד בזבזנית. אולי אפילו זרקתי כסף מרב שהיה לי כסף. לא יודעת מה הסיפור שלי עם כסף אבל הוא רודף אותי שנים. לא מסוגלת להרגיש שאני לא יכולה לכלכל את עצמי. אני מרגישה חסרת תועלת, חסרת יכולות, חסרת מסוגלות, חסרת ערך. אם אני לא מצליחה לקיים את עצמי בכבוד כנראה שמשהו לא בסדר איתי ואני שווה פחות מאנשים אחרים. זאת המשוואה שיש לי בראש.
כסף=הצלחה, על זה גידלו אותנו לא? אז לא כסף= לא הצלחה= לא יוצלחית.
כן. שוב אני והדמטיות שלי והתסכולים שלי. אני אובדת עצות.
לא יודעת מה לבחור!! חיים עם כסף בלי משמעות או חיים בלי כסף עם קצת יותר משמעות.....ולמה השניים לא יכולים אף פעם ללכת ביחד לעזאזל?@@#$#$%
ומי אמר שחייבים לגור בתל אביב.? אז נגור בשרון, לבד....כמו רווקה זקנה שמגדלת אלפי חתולים ,ממורמרת וקרה.
זה לא לעצבים שלי ההחלטות המחורבנות האלה. לבסוף זה בחירות שאתה עושה בחיים ואח"כ אין לך למי להתלונן אלא רק לעצמך. ונמאס לי להתלונן לעצמי, זה נורא משעמם וחסר טעם.
אני תקועה. תקועה במקום. ואם יש תחושה שאני לא יכולה לסבול זה תחושת תקיעות. אני חייבת להיות בתזוזה כל הזמן. חוסר עשיה מוציא אותי מדעתי.
אני בכיינית
ואמשיך להתכיין עד שיגמרו לי הכוחות. כי כרגע נראה כאילו אני חוזרת 8 צעדים אחרונה בחיים. אומרים שאין בעיה לטעות כל עוד לא חוזרים על טעויות, אני שבה וחוזרת עליהם פעם אחר פעם אחר פעם. אולי יום אחד מישהו יעיף לי סטירה ואני אתעורר מהמעגל המרושע הזה.
עד אז- אני רק רואה שחורות