זה עצוב שרק רעידות אדמה (כמטאפורה) מצליחות להזיז אותי מדברים שאני עושה ומהרגלים שיש לי...אני לא מסוגלת להזיז את עצמי מבלי שיהיה לי טריגר שידחוק אותי לפינה ולא תהיה לי ברירה יותר אלא להקים את עצמי ולשנות דברים.........איזה מנגנון מטופש ולא יעיל! בגלל זה אני גם דוחה הכל לדקה ה99 ומחליטה החלטות בשניה האחרונה,כי אין לי עוד ברירה אז אני חייבת לעשות את זה-אבל אם יהיה אפשר לדחות את זה עוד קצת אני כנראה אעדיף לא להתעסק עם זה.........למה זה ככה?... האם רב האנשים הם גם כאלה.? דוחים דברים כל הזמן?...אני חייבת להפסיק להרגיש פחותת ערך
ליד אנשים שהם קצת יותר חכמים ממני או אנשים שיש להם זוגיות מוצלחת ובכלל מאנשים שאני חושבת שיותר טובים ממני בדברים כאלה או אחרים....
מתי אני אבין שלכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו ואין תחרות???....פאק,למה כ"כ קשה לי להבין את זה? למה אני בתחרות עם כל העולם?
זה כ"כ מתיש.....
כלומר ברור לי שהעולם הוא מקום תחרותי (שזה טוב אבל גם כ"כ לא טוב),אבל למה צריך תחרות עם החברים הקרובים? מילא עם שאר העולם,אבל עם חברים טובים??...מה זה נותן? הרי הם מכירים את כל היתרונות והחסרונות שלך בכל מקרה-זה לא שאתה יכול להסתיר את זה..אז על מי אתה עובד??...
אני צריכה לעשות רשימת דברים שאני רוצה להשיג השנה ולקרוע את התחת בשביל זה....
אני חושבת שאני פאסיב-אגרסיב...כי מצד אחד אני הכי יכולה להזיז הרים אם אני רוצה...אבל מצד שני לוקח לי נצחחחחח עד שאני מצליחה להזיז את עצמי ולעורר בעצמי מוטיבציה כדי לעשות את הדברים האלה...זה קטע דפוק. אני חייבת להעלות לעצמי את הביטחון העצמי....
אני גם חייבת לדעת איך להעסיק את עצמי מבלי להתחרפן...אני מרגישה שאם אני לא במגע עם אנשים כמה ימים אני כמו איזה אדם קדמון שחי במערה
ולא מתקשר עם העולם החיצון.........מוזר ממש כל התסמינים האלה-על מה הם מעידים.? מאיפה הם מגיעים?....
וואו איזה חפירה של סטודנטית לפסיכולוגיה חחחח
עוד התלבטות-לחפש דירה או להישאר בזאת הנוכחית כאשר אני חשופה לחלוטין וכל פעם שבעלי הבית יוצאים למרפסת הם יכולים להציץ לי לתוך החיים?..
מרגיש לי ממש מגעיל פה מבחינת הפרטיות...בגלל זה אני שונאת את הדירה הזו..........
אבל עברתי רק לפני חודשיים? מה-שוב ללכת לחפש דירות ולהעביר את עצמי??..סיוט...................................
בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
