כל פעם שאני רואה אותך אני חושבת על המשפט "חם לי במח ושורף לי בלב"

כל פעם שאני נוגעת בך אני מרגישה אש וצמרמורות על הגוף שלי

כל פעם שאני שומעת אותך אני צוללת לתוך עולם של צלילים ובכלל לא מקשיבה למה שאתה אומר

כל פעם שאני מריחה את השיער שלך או את החולצות שלך אני מחייכת

כל פעם שאני טועמת אותך אני מרגישה בתוך מפעל הממתקים של וילי וונקה

אתה מדליק לי ניצוצות בכל חמשת החושים שלי

ואני חושבת שרק איתך יש לי חוש שישי

כי כל פעם שאנחנו יחד, ואפילו מול כולם, אני מרגישה הכי יודעת מכולם

רואה מה הולך לבוא ורואה מה הולך ללכת

רואה מה אתה הולך להגיד לי ואיך אתה הולך להגיד לי את זה וכמה שאתה תתרגש או תכעס

מתחברת לעולם שהוא לא בדיוק אמיתי ואולי הוא טיפה עשוי מחלומות אבל הוא מלא בחלומות ורודים-כי הוא איתך, וחלומות שחורים-כי הוא איתי

אתה כל הזמן מכריח אותי לעלות במשקל ולהתחיל להפנים את זה שאין עליי ואין מעליי אבל אני פשוט לא מצליחה להסתכל במראה ולהגיד שאני אוהבת את עצמי, את מי שאני רואה שם

בגלל זה החלומות שלי כל כך שחורים ואפורים, ולפעמים גם לבנים, כי זה בדיוק על גבול האהבה העצמית

קשה לי נורא לקבל את עצמי, ואני לא רוצה שתעזור ("אני לא מתנשק איתך עד שתגידי שאת אוהבת את עצמך! שאת הכי יפה בעולם!") אני באמת לא רוצה שתתערב בזה

ואני אוהבת אותך, תמיד מחדש

אוהבת אותך יותר מכל כך הרבה דברים שאהבתי קודם

הכנסת לתוך החיים שלי כל כך הרבה אור (אחרי שהיית קצת חושך) ושמחה

שינית אותי לגמרי

התבגרתי בזכותך, התבגרת בזכותי, השתננו

היית ליידי 4 שנים ומי חשב שאני אתאהב בדבר כמוך? לא אני!

ועכשיו אני פשוט לא יכולה להוריד ממך את העיניים שלי, שאתה כל כך אוהב וטובע בהן כל פעם מחדש

ואני כאן, כל הזמן

להציל אותך מהטביעה, להחזיר אותך למסלול ולאהוב כל דבר קטן וגדול שבך.

נשיקות!

אני.