[שוחזר.]

אז כנראה שחודשיים איתי יכולים לשנות בן-אדם. זה עובדתי, רואים את זה.

ביוב מסריח שלא מגשים חלומות כי כואב לי, ומי כמוך יודע שהזמן עושה את שלו ולא את שלי.

אני שונאת להתמודד, ואני שונאת לשנוא ואני גם שונאת קופסאות שימורים.

כאב לי על אובדן, על זה שאיבדתי אותך-אבל האם באמת איבדתי אותך? הרי אתה כאן, כל הזמן, מסתכל ובודק שאני לא מתה מבפנים על ידי כך שאתה ממשיך לגעת בי.

לא מתתי מבפנים, אני גם לא כל כך קרובה לזה, כי, אתה יודע-לא שווה לי למות בשביל דבר שלא שלי. או שזה הפוך-ששווה לי למות בגלל משהו שהוא לא שלי..אבל אני לא אתן לך להמיס לי שוב את הלב-מפני שהוא כבר נמס בגללך.

איך לא התאהבת בי?

ניסיתי להתאים את עצמי בשבילך כמו סיר למכסה. הפסקתי להקיא, הפסקתי עם האנורקסיה לכמה ימים ומאחורי הגב שלך במקום לעלות חצי קילו ירדתי חצי קילו ואמרתי לך שעליתי, נדמה היה שהיית שמח.

הפסקתי לעשן הרבה, 5 סיגריות ליום-ואתה מפקח על זה כל זמן שאתה נמצא איתי שאני מוצצת את המוות שלי.

התחלתי ללמוד-קיבלתי 90 במבחן בהסטוריה, עם הסבה ל-100 בקרוב, ההורים גאים בי, אולי גם אתה.

תמיד אמרת שהאישיות שלי מדהימה כל אחד, וקשה מאד שלא להתאהב לי, קשה לסרב לי, קשה לדחות אותי. אז למה לעזאזל אתה מנוכר ומחרים את האהבה שלי, וככל הלא נראה-גם שלך?

כל הזמן אומר כמה שאתה אוהב את היופי שלי, כמה שהגוף שלי מדהים (מלבד כמה קילויים שאני אהיה פשוט ח י י ב ת לעלות.) כמה שאני מהפנטת. למה לא היפנטתי אותך? איך לא היפנטתי אותך עם העיניים שלי? למה אתה לא כמו כולם? למה אני לא כמו כולן? וכולם. לא בא לי להיות אחרת.

אני בדיוק בשבילך, ואתה עדיין לא רוצה. או שאתה רוצה, ואתה פשוט מפחד ממחויבות.

אבל נוחניך, זאת אני.

אל תשכח, אל תשכח לעולם את כמות האהבה העצומה שלי כלפייך, אל תשכח אותי.

ועוד בקשה אחת-בבקשה, שאני לא אשכח את עצמי בגללך.