אֲבָל זֶה לֹא מַסְפִּיק לִי וֶנוּס
אַתְּ הוֹלֶכֶת אַתְּ בָּאַה עִם
כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה שֶלָּךְ לִפעָמִים
אָתְ אֲפִילּוּ יְשֵנָה אֶצְלִי לְעִתִּים
אֲפִילּוּ רוֹחֶצֶת כֵּלִים
אַתְ לֹא עוֹזֶרֶת לִי וֶנוּס
כְּשֶׁאֲנִי בִּסְעָרוֹת וּבְחֹשֶךְ
הַמְעָרוֹת כְּשֶאֲנִי כְּבָר לֹא
יָכוֹל לַהֲזוֹת וּלְהַפְלִיג
מֵהַמִּטָּה הַזֹּאת לֹא
וֶנוּס אֲנִי רוֹצֶה
אֶת הַדָּבָר הָאֲמִתִּי
כּלוֹמַר אוֹתָךְ אִתִּי
אֲנִי עָיֵיף מאוֹד אֲנִי
רָעֵב וֶנוּס וְכַמָּה
עוֹד אֶפְשָר לֶאֱכֹל
מִיתוֹלוֹגְיָה.

תודה, אחת המדהימות.

אני חושבת שבחיים שלי לא אמרו לי דבר משמח / מחמיא / מרגש / נחמד מזה

עשה לי משהו בלב, צביטה וצמרמורת בלתי ניתנת לתיאור

אני כבר כמעט לא בוכה מהשטויות שלא נאה לבכות מהם

ופה איבדתי את עצמי

תודה תודה תודה

על מי שאתה ועל מה שאתה

(לא..זה לא נעמה)

אבל לא משנה מה אני אעשה בשבילך, בגללך, למענך, בזכותך

אני לא אהיה מספיק טובה

כי אתה כל כך

קר.

יפה, שיכורה, יחידה בעולם
יש לה נפש מורעלת בתוך גוף מושלם
צוחקת בקול פעמון שנסדק
משנים של סיגריות, לילות של מחנק,
בן תמותה לא יבין ריקוד בלי מנוחה
האלים חוגגים אבל ונוס בוכה.

"אל תקרא לי הילי לעולם, גם אם ממש תרצה"

"אז אני אקרא לך ונוס. את ונוס הישראלית. כי בחיים לא ראיתי עיניים יפות ועצובות כמו שלך. את הדבר הכי אמיתי שייצא לי לפגוש, ונוס"

"אני לא ונוס"

"את לא יודעת כמה את כן"

אז מה, להמשיך להתווכח על משהו שנקבע מראש?

שיקרא לי ונוס

האלים חוגגים, אבל ונוס בוכה