מזמן לא נתתי לעצמי לצלול לשום מקום. שמרתי מכל משמר להיות הכי טובה שאפשר, גם אם זה רק בפני עצמי. ככה זה כשאת מאוהבת, אני מניחה.

אבל השאלה היא..אם אני באמת מאוהבת בו. כלומר, אני מקווה שכן. אני רוצה להיות איתו ורק איתו, לאהוב ולהיות נאהבת, להיות מאושרת עד הסוף. שוב, נשאלת השאלה אם מה שאני מרגישה זאת אהבה.

אתה כזה חמוד. לא מסרב כשאני מבקשת ממך לבוא איתי לעשן בנגרייה, וגם אם כן זה בגלל שאתה עצלן שמנמן, או שפשוט אתה לא רוצה שיראו אותנו ביחד. קשה לי לקבל 'לא' ולכן אני לא מניחה לך. זה קורה לעיתים קרובות.

אני מפרשת את הסימנים שאתה נותן לי כמו שאני רוצה לפרש אותם, ואני לא בטוחה שאתה שולח לי אותם עם אותו הפירוש בסוף. מקווה שזה ככה, אתה יודע, אבל לקרוא בין השורות זו ממש לא אני.

כששכבנו על אותה המיטה, באותו הלילה, באותה השעה, עברה בי צמרמורת ארוכה. הצמרמורת הייתה בגללך? אני לא בטוחה בזה בכלל. אולי בגלל כל הסיטואציה. לא, היא עברה בי בגללך.

אתה באמת אידיוט, ואני מפגרת. אז אולי אנחנו שילוב מוצלח אחרי הכל. אבל-עצור שניה! תן לי לנסות לקרב אותך אליי מבלי שתשלח עליי ואליי את כל הקוצים המיותרים האלה, שבסופו של דבר פוגעים בי וגורמים לי לרצות אותך יותר, או לרצות לרצוח אותך יותר.

מעצבן אותי! מעצבן אותי המצב העגום ששנינו נמצאים בו, או רק אני ואולי אתה בכלל פורח לך, ואני לא שמה לב. אתה לא רע, אבל אתה לא שם לב יותר מדי.

אני באמת לא חולת נפש, לא משוררת ולא אחת שאתה לא תזכה לפגוש יותר לעולם. אני לא מבקשת ממך לנצל את זה שאני באמת מתה עליך ורוצה להיות לך כל מה שתרצה, אבל אני באמת מבקשת ממך שתסכים לנסות ללכת בדרך האבנים הצהובות, או כל מטאפורה אחרת שתתאים כאן למצב. תנסה, אני מבטיחה לך שאתה לא תמות מזה. אולי תמות מחוסר ההתנסות איתי, כי פה אני יכולה להראות לך משהו שאני לא בטוחה שתזכה לראות שוב...וזה איך לחיות באמת. מעוניין?