(מסעירה את הגלים בים ואז נוטשת.)

אני באמת כזו. אוהבת להסעיר, להסתער, נסערת, מסעירה.

ואני תמיד נוטשת. ננטשת, תינטש, תנטוש.

מעין מוטיב כזה, שנדמה שהוא לא ייגמר לעולם.

ואני רק מניעה את השטויות האלה, את הטעויות האלה, את החרטות האלה.

אולי זה משעמום, או מחוסר בטחון עצמי לגבי הגוף שלי, אבל מה שבטוח זה שאין לי דרך לעצור את זה.

כי אני רוח. עפה, מסעירה, עוברת ממקום למקום, לא נחה לרגע.

אני לא יודעת במה ו/או במי אני מאוהבת. את מי ו/או מה אני רוצה.

אני יודעת רק שאני רוצה ומאוהבת, וכל כך הרבה זמן לבד לי כל כך.

אוממלה, בודדה ואנונימית לסביבה. מעדיפה להיות ככה, אין לי בעיה עם זה. בינתיים.

חאפרים.