היא הייתה כל כך יפה
כמו חלום
וכל כך סגורה
בנתה לעצמה חומות גבוהות כל כך
שאיש לא יוכל לחדור אליהן
היא לא קיבלה אהבה
היא לא הסכימה לקבל אהבה
כולה קוצים ודוקרנים
והיא הייתה חולה
מחלה שאי אפשר היה לטפל בה
לא פסיכיאטרים, לא פסיכולוגים
לא כדורים ולא אנטיביוטיקות
הנפש שלה מתה
פשוט כי היא לא יכלה להמשיך
ואם תראו אותה עוברת ברחוב
תדעו שזו היא...
כי הפנים שלה כל כך עצובות
והמבטים שלה ריקניים מתוכן
העיניים שלה מדברות רק דמעות
והגוף שלה מת וטמא
ואם תדברו איתה
תדעו שזו היא...
כי היא נזכרת בילדות בלי לחייך
והיא מתביישת
היא אינה יודעת להשיב כמו שצריך לשאלות
והיא משדרת בקשות ללכת
אם רק תעזו להגיד לה שהזמן יעשה את שלו
היא תתפרע
והיא תצרח
היא תעלב
והיא תברח לכם מבין הידיים
היא תפגע
ואז היא תגיד לכם בעיניים מלאות דמעות וניצוץ קטן של תקווה
"הזמן עושה את שלו ולא את שלי"
היא מחכה לו
שיחזור אליה
ולא יגרום לה עצב
וינשק אותה
ויאהב אותה כמו שאף פעם לא אהבו
והיא תתן לו לאהוב אותה
היא תקבל את אהבתו
והיא תוריד את החומות....
אבל אז
היא תחזיר את החומות בסערה
היא תפסיק לקבל את אהבתו
היא לא תתן לו לאהוב אותה
היא תיפול, והיא תטעה, והיא לא תלמד
ולמה?
כי דבר אחד היא השרישה בעצמה
עם דבר אחד היא הסכימה להשלים לנצח
היא פשוט אף פעם לא תהיה מאושרת
אף פעם לא יתגשם לי חלום.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
