פרי-פרי בעונתו יחיה.

קהל נכבד, אל תכעסו מאוד.

ידענו: זהו סוף בלתי-נאות.

חשבנו: אגדה! עולם זהוּב!

טיפלנו בה - ואיזה סוף עצוב!

גם אנו התאכזבנו לא פחות:

מסך סגור - והשאלות פתוחות.

ורק אתם הלא תכלית הכל,

שבאתם להנות ולא לסבול.

אם לא תמליצו - אין מה להכחיש -

הלא נפשוטה את הרגל חיש.

אולי אזלה ההשראה מפחד?

זה כבר קרה. היש תשובה ניצחת?

שאלנו שוב ושוב - ואין פותר:

צריך אדם אחר? עולם אחר?

או אל אחר? לא שום אלים בכלל?

אובדי-עצות אנחנו. כן, אבל

אולי בכל-זאת יש מוצא נכבד:

והוא - שתשקלו אתם מיד

איך לעזור לו לאדם הטוב

שיגמר אצלו הכל בכי טוב.

חפשו אתם סוף טוב ומבורך -

מוכרח להיות, מוכרח, מוכרח, מוכרח!

(מאת ברטולט ברכט, מתוך "הנפש הטובה מסצ'ואן").

גמר חתימה טובה.

יש המון דברים יפים לכתוב עליהם, אבל צריך ללמוד ולקום מוקדם.

מי אמר שי"ב זה קל?!

אני בטוב, ואוהב את משפחתי.

בזמן האחרון אני מרגיש אשם על זה שאני ישן.

מבזבז את זמני על דברים תפלים שכאלה.