פרי-פרי בעונתו יחיה.

ברגע שאני מתחיל באיזושהי הטלת הספק, היקום שולח לי עוד ועוד חלקיקים של ספק עד שהוא מתממש והופך למציאות. אז אולי כדאי שאפסיק להטיל ספק, ואאבק יותר בכוח בספק ויותר אאחז בהצלחה, בביטחון, באמונה?

ביום רביעי שוב רצתי לים, אבל הפעם, במקום מתיחות ושכיבות שמיכה ומתח, ניסיתי להוריד חתול מהעץ. סיימתי את הריצה מתחת לאותו עץ, חוף אולגה, שבע עשרה דקות ועשרים שניות ריצה מהדירה, ממולי מרבץ הספות של איזו מסעדת דגים, שבשעות הלילה הופכת להיות פינת המציצות ו/או זיונים של גבעת אולגה. פתאום אני שם לב ליללות חוזרות ונשנות מעליי. אני מסתכל למעלה, מתנשף, מחפש את מקורן. אני מיילל חזרה, ואחרי כל יללה שלי הוא עונה לי. ואז אני רואה את הפה שלו, שהוא הדבר היחיד שזז בין הענפים. אני מתלבט, ואחרי איזו דקה אני הולך לגזע ומחפש נקודות אחיזה. מכאן אני יכול רק לומר שזה היה משחק לא ברור של פחדנות והתגרות מצידו (אני עוד אלרגי לחתולים! תראו איזה נחמד אני). הוא לא היה מוכן לרדת. ניסיתי להיאבק על עמדתי ולצאת עם תוצאות, אבל הוא לא עוד לא היה מוכן מבחינה נפשית, כנראה. פחדן. אחר כך השתעשעתי באי-שפיות כשאמרתי לעצמי, "טוב, נו, רק ניסיתי לשמור לו על האופציות פתוחות. באמת, מה היה קורה לו אם הוא רק היה יורד, עושה בגרויות, ואחרי הצבא הוא היה מחליט אם להמשיך לאוניברסיטה או לחזור לשבת על העץ כל החיים שלו..!"

החשיבה הביקורתית של העמותה משפיעה עליי קשות... יש שיקראו לזה שטיפת מוח.

אני מספר לעצמי כל כך הרבה סיפורים בתוך הראש, והם לא יוצאים לשום מקום. הם נטחנים שוב ושוב, עד שאני אוכל סרטים ורואה אותם מתרחשים במציאות - בין אם הם אמת, חצי-אמת או שקרים ובדיות מוחלטות. הלוואי שאני אפסיק עם זה, זה ממש פתטי וזה לא מעניין אף אחד. כאילו, סיפורים זה מעניין, סיפורים זה וואט איט איז אול אבאוט, אבל חאלאס!

(צ'חרר, אייל, צ'חרר).

זה לא שאין נקודות אור.

זה לא שיש עקביות, בתפיסה המחשבתית או במציאות. או בנושאים המוקלדים ובסיפורים המוקלדים.

אין דפוס, אין נוסחאות. צא מזה.

יש רצון טוב, וצריך להשקיע בו, ולהפרות אותו, ולהפסיק לזיין בשכל כל כך הרבה. ולהתבטל, די כבר להתבטל.

ולהפסיק להיות קשה עם עצמי כל כך. למה זה?

אין תשובות, אולי יהיו בהמשך, וגם אם לא - גם שאלות זה בסדר.

רק תנו לי משהו.

נ.ב.

וחוץ מזה - אני רוצה להיות רק בבית, עם חורף, עם כוס תה חם, מתחת לשמיכה עם סרט טוב ו/או ספר טוב. ואני רוצה לעבור לירושלים וללמוד אנימציה ולא לעשות מה שאני עושה עכשיו כי קשה לי. בו-הו. ווואאאאאאא. זהו, התלוננתי.

יש עוד כמה תמונות לפתח, יש עוד רגישות לפתח, ובינתיים אני לא מצליח לכתוב מה אני מרגיש. אני אכתוב עובדות, כי אני בחיים, ואני זז ונושם, אבל אני לא מצליח לבטא רגשות - כי כל מה שאני מעלה בדעתי לכתוב מרגיש לי מזוייף (או לחילופין, מציף ברמה כזו שאני לא כל כך רוצה להתמודד עם זה כרגע).

*הייתי במתא"ן (מפעל תרבות ואמנות לנוער) במשך שבועיים וחצי, והתנסיתי בעבודה תיאטרלית בשילוב עם וידאו ומסכים.

*הייתי בפתיחת התערוכה הקבוצתית בגלריה טל שבכפר ורדים, שם מוצגת העבודה הזאת שלי.

*הורדתי חמישה קילו ועד לשורות אלו הספקתי להעלות שלושה חזרה.

*ראיתי שני סרטים בקולנוע - "נודל" ו"משפחת סימפסון".

*ניסיתי להשיג את שהר במשך כמה ימים, ללא הצלחה.

*הייתי במסיבת הגיוס של לירון.

*הייתי ב"עיר הבירה" בירושלים ובהצגה עם בר, ארי וים.

*קניתי משקפי שמש.

*הייתי בירדן שלושה ימים עם הדר, יום וחצי בפטרה ויום וחצי בעקבה.

*הייתי שוב בירושלים וראיתי הצגה קצרצרה של אחות של רסולי במסגרת פסטיבל תיאטרון הבובות הבינלאומי.

*הייתי בתל אביב, פגשתי את שרון, אכלנו ביחד "גלידת סבתא" בנווה-צדק ואחר כך הלכנו לבניין של התק"ם כדי לפגוש את "שולחן הש"שינים" שהקימו יותם, רסולי ודניאל, עם מטרה לפרוייקטים סביבתיים. יש הכוונה לעבודה בשביל-סובב-כינרת בסביבות נובמבר. פרשתי מהארגון.

*קראתי את הספר השביעי של הארי פוטר, הגרסה האמריקאית.

*נמרוד עזב את להקת "ורטיגו" והתחיל לטפל בשיטת "אילן לב", כעת בתשלום: הוא נוסע בעוד שבועיים לטיפולים בלונדון במשך חודש.

*הייתי שבוע בקומונה החדשה שלי בחדרה, בשכונת קאנטרי קלאס שעל יד הרכבת: אנחנו בקומה השנייה בבניין עם שמונה קומות וגג שצופה על רוב חדרה, אם לא כולה; היינו בים.

*הייתי שבועיים בחוות הצופים שברמת יוחנן, בהכשרה לקראת שנת שירות בעמותת אלון: צחי הודיע לי שהוא מתחתן, כנראה בקיץ הבא; היינו ביום שישי בפאב ברמת יוחנן. הכרתי משקה שקוראים לו "בחרובקה" - הרמנו כוסית לכבוד צחי; ראיתי שישה סרטים בדי-וי-די - "אלדין", "אור", "הכל מתחיל היום", "עיר האלוהים", "אמריקה X" ו"בלעין חביבתי"; הנה רוב הציורים שציירתי בזמן הסמינר -

*אה, כן, ויש לי פלאפון עכשיו. מהעמותה.

*ראיתי את הציונים שלי באינטרנט, והמצב הוא כזה: מתמטיקה - 93; אזרחות - 83; ספרות - 87; תנ"ך - 91; תולדות האמנות - 99; אמנות - 100; תאטרון - 100.

*הייתי בשיח גלריה בגלריה טל, ואני מתכוון להוציא את העבודה שלי כמה שבועות לפני סגירת התערוכה, כי היא ועוד ארבע עבודות שלי משתתפות בתחרות של מוזיאון הכט.

*יש עוד מלא דברים, אבל אני לא מצליח להיזכר בהם כרגע.

*מחר אני חוזר לעוד שלושה ימים בקומונה וחוזר הביתה לחגוג את ראש השנה ולראות את ברי סחרוף בחוף "בננה ביץ'" שבאכזיב.

*נ.ב.

.ART IS USELESS. GO HOME 

(.L'art est inutile. Rentrez chez vous) 

היי, מזל טוב.

אתה חוקי. מותר לך לשתות אלכוהול. מותר לך לנהוג בלי מלווה (אפילו שזה לא קשור). לפשעיך יש מעתה תוקף. צריך להיות קצת אכפת לך מהדבר הקטן הזה שקוראים לו ביטוח לאומי. מציעים לך ללכת לזונה. התחלת לגדול, גיל ההתבגרות מתחיל אצלך מאוחר - ובא לך לדפוק את הראש בקיר מרוב דיכאון. הפסקת לגדול, ואתה מגרד את המטר שמונים. אתה מגרבץ, מרגיש כמו בטטה, טמון עמוק באדמה. עוד מעט עוקרים אותך מהשורש. אתה מבין שכרגע, באמת אין לך זין לשום דבר.

ובעצם, כלום לא השתנה.

היי, מזל טוב. תן חיוך.