לפני קצת יותר מחצי שעה היתה הפסקת חשמל - לא ברור מה גרם לקצר, זה לא שהיו כל כך הרבה מכשירי חשמל דלוקים - אני חושב שההכי רציניים היו המחשב, הטלוויזיה והמדיח. זה הרבה? אין לי מושג.
האמת, זה לא כזה עקרוני. ישבתי מול המחשב, למזלי לא עשיתי משהו חשוב, אבל החושך הפתיע אותי, זה כן.
יוצא לי לפעמים לדמיין את העניין הזה של דבר שקורה לך בפתאומיות, ושאתה לא מעכל אותו - פתאום חושך - מצב של חוסר הכרה. קרה לי כבר פעם שהתעלפתי, ובין השנייה שאיבדתי את ההכרה לשנייה שפגעתי ברצפה (פגיעה שהתעוררתי ממנה מיד), נדמה היה לי שהספקתי לחלום יותר מחמש דקות של זמן חלום. לקח לי כמה דקות לעכל את זה. כשהייתה ליגת רוגבי בבית הספר כשהיינו בכיתה ח', היה משחק מול כיתה י"א. אני לא שיחקתי, וגם לא הייתי בין הצופים, אבל את הארועים של אותו משחק כולם ידעו - יוני שבר את הרגל וברק חטף זעזוע מוח. את שניהם פינו לבית החולים. הדבר המדהים והמרתיע היה שהזעזוע של ברק היה כל כך קשה, שנמחק לו שבוע אחורה מהזיכרון; הוא טען שהדבר היחיד שהוא זוכר מהמקרה, ומאותו שבוע בכלל, זה משהו כתום שנופל עליו - צבע החולצה של הי"אניק הג'מוס שהתרסק עליו במהלך המשחק. וחוץ מזה - לא יוצא לכם לדמיין, מה יקרה כשתמותו? אם זה יבוא בהפתעה, אז בכלל - אם פתאום מישהו יבוא, חס וחלילה, ויתקע לכם כדור מאחורי הראש, פתאום, ופתאום שחור. שחור - האומנם? תהיות שכאלה.
לקח לי שנייה לעכל את החושך, ואת המציאות שמסביבי (שלמעשה נשארה אותו דבר, חמה ומיוזעת, רק בחושך). ניסיתי להביט לצדדים, ולרגעים פשוט לא היה כלום. העיניים סירבו להתרגל.
אחרי זה האור חזר, אבל כפי הנראה, המחשבות נמשכות.
נ.ב.
מזל טוב, שרון. 18 שמח לך.
עוד נ.ב.
אני, את הבגרות שלי, סיימתי. יו-הו (רק המסיבה נשארה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
