פרי-פרי בעונתו יחיה.

עכשיו די צלול לי, ובכלל, כל היום כן - אבל בשבוע האחרון יש יותר ויותר פעמים שאני מרגיש במציאות מטושטשת, בניתוק מסויים, כאילו אני אני נע ונד על המקום העייף, הרדום והפנטסטי שבין השינה ליקיצה.

ביום ראשון בלילה הלכתי לישון בשתיים בלילה, אחרי נהיגה ארוכה-ארוכה על קו תל אביב-יקנעם-מעלות. הייתי כל כך מעורפל, שאני זוכר שנורא השתדלתי לזכור מי אני. ובדרך לזה שרפתי קצת את הקלאץ'.

אתמול הייתי במופע "אויסטר" של ענבל פינטו ואבשלום פולק. גם שם, כשצפיתי במופע הזה, כל כך שקעתי לתוכו, שא ידעתי עוד אם אני חולם ועברתי אל ארץ פלאות כלשהי, או לפחות לפלך כלשהוא שלה, או אם אני נמצא אכן באולם הזה, אי שם בעולם המציאות. ניתנה לי הזדמנות להציץ אל תוך העולם ומלואו הזה, עולם שכולו של ענבל, בתוך הראש שלה. וגם אהבתי מאוד את המסר: לא היו שום מילים במופע המחול המוטרף הזה, שלא לדבר על דברים חד-משמעיים, ולכן אותו מסר הוא לכן אינטרפרטציה שלי.

היו הרבה שלבים במהלך המופע שהרגשתי שהדמויות מדברות אליי. שהן כל כך היו שם, והן כל כך דיברו והביעו את עצמן, יכולתי להבין כל מילה. ובסוף, הן כמו העבירו לי מוסר השכל: "המופע שראית עכשיו, מדהים ככל שהיה, מדהימים ככל שהיינו, היה אשליה בלבד. עולמנו, עשיר ככל שיהיה, הוא אשליה בלבד. זכור, כעת - ראית רק צד אחד לפנינו, רק את הצד המוקיוני שבנו. ועם כמה שוירטואוזים אנחנו - אנחנו, הדמויות, המוקיונים - לא אנושיים." וזה היה עצוב, ומאוד נוגע ללב. ואני מודה - גם קצת מעודד.

מומלץ.

אחרי המופע והתלבטויות שונות ומשונות בקשר לחזרה הביתה, נרדמתי בדירה כלשהי בתל אביב, במיטה אחת עם צחק'ה. התעוררנו בארבע ורבע לפנות בוקר, והוא ליווה אותי לרכבת. אחרי שעתיים, או משהו כזה, התעוררתי מהזריחה הכתומה שרצה לאורך הפסים, מסנוורת אותי ושואלת אותי - "ישנת טוב?" יכול להיות שאני ממציא כרגע, אבל אולי היא חייכה אליי? 

כבר כמה לילות שהירח בשמיים יוצר סהר אופקי, חיוך לבן ומושלם - החיוך של החתול הנעלם מעליסה בארץ הפלאות. הוא מופיע כל לילה, מגחך אליי מרחוק, שואל אותי אם אני הולך בדרך הנכונה. ואני עוד לא יודע מה לענות לו, והוא רק קורץ לי מבעד למעטה דק של ערפל, מחייך את החיוך הזה שלו, החיוך הנצחי, הספק-מרושע-ספק-ידידותי.

ומתוך כל זה, אני חוזר לטינקרבל, שאומרת את מילות האהבה, מילות הפרידה האחרונות לפיטר פן - "במקום ההוא, שבין השינה ליקיצה - אחכה לך". ואני שם, אני שם כבר שבוע - ואולי מישהו אחר מחכה לי שם? הרי כל העולם קורץ אלייך בשניות טרוטות עיניים אלה.

איזה כיף.