פרי-פרי בעונתו יחיה.

ממתי אני פשוט יושב מול המחשב ופשוט כותב מה עבר עליי? בלי מטאפורות, בלי פלצנות, מה זה? נו, מילא. מקסימום נדחוס איזו שטות. הנה - גמדים סגולים שבועטים בגויאבות. תחי הקלאסיקה הישנה והטובה.

אז ככה.

היה ממש כיף בסוף שבוע, בהתחשב בזה שכולם ישבו בבית ודמיינו שחם להם, בעוד אני הלכתי לי באזור בית שמש עם כמות גדולה מאוד (יחסית לחוגי סיור) של אנשים טובים ונטפתי מים מכל מקום אפשרי. הנה, ברגע זה ממש התיק שלי יושב רקוב ממים ובוץ, מפיץ ריח של כלב רטוב בעוד אני מתעלם ממנו בנחישות.

היום, ובמיוחד עכשיו, אני חושב קצת על אומנות. פשוט יושב וחושב. בוהה בקיר, גם באיזה ציור שלי. מקשיב לסאונד טיפות הגשם, שהיה למוטיב חוזר הולך ומתחזק בזמן האחרון. אני הולך לקבל עכשיו 1500 שקל על עבודת ציור שחשבתי שהיא בכלל בהתנדבות, כך שלפני כמה ימים כשהודיעו לי שאני הולך לקבל וואחד צ'ק, הופתעתי לטובה.

וכמה דקות אחרי זה התחלתי לחשוב מה אני הולך לעשות איתו.

בהתחלה חשבתי לשים אותו בצד, יחד עם עוד איזה 1000 שקל שרק אלוהים יודע איך לא הצלחתי להוציא אותם על איזו עז או משהו, אבל אז עלו לי כל מיני דברים שאני רוצה לבזבז עליהם את ההון הקטן שלי.

אחד מהם זה העניין של קנווסים. לפני כמה זמן אמא קנתה לי כמה שפופרות חיסכון של צבעי שמן, ועכשיו עם הכסף אני חושב שזה רעיון טוב להתחיל לעבו על הפרוייקט. העניין הוא שאני מאוד לומד כרגע, ואני לא שולט בכלל בטכניקה הזאת. אני מאוד בשלב הניסיוני, שהוא נהדר, אומנם, אבל אני לא יכול להתבטא בו בחופשיות עדיין. היצירות הכי טובות שלי מהזמן האחרון, כמו זאת למשל, יוצאות מתוך טכניקות שאני כבר מעורה בתוכן מימים ימימה, ואפשר להגיד אפילו שכבר טחנתי אותן מכל הכיוונים. וכן, חבל לי להגיש עם טכניקה כמו רישום בעט כדורי פרוייקט לבגרות... איך להגיד - זה לא "רשמי" מספיק. ואני לא בטוח שזה משרת את מה שאני רוצה להגיד. זה כמו סקיצה. או אפילו לא כמו. יכול להיות שאני לא מעז להגיד, וזה בדיוק מה שזה. 

בא לי לנסות את השאלון של השבוע. הוא קצת קשה, שאלות נורא כלליות, עד כמה שהוא... נו... אתם יודעים... שאלון.

בואו נראה...

לא יכול בלי:

שיהיה איזשהו כלי כתיבה בשלוף. תמיד איכשהו צריך אותו, אלוהים יודע למה, אין לי מושג. פשוט צריך אותם.

נמאס לי מ:

פלאפונים. אני מרגיש תחושה חזקה שאני הולך ונהיה המיעוט הקטן של אלו שאינם מחזירים במכשיר המציק הזה. תגידו, מה אתם גנובים?! אנשים מתחת לגיל 18 לא באמת צריכים את זה.

אני אוהב את:

המשפחה שלי. לא יכול בלעדיהם.

אני שונא כש:

אני פוגש את האנשים הנורא-נורא שנונים, כל כך שנונים שאני מרגיש שאני לא יכול להתבדח איתם, כי כל מילה שאני אנסה להוציא מהפה, אני אצא אידיוט.

אני מכור ל:

הרבה מאוד דברים. אני חושב ש... אני חושב שאני בעיקר מכור ללחשוב. אני יכול לשבת המון זמן ופשוט לחשוב.

בזמן האחרון אני מנסה לגרום לעצמי להיות מכור, זאת אומרת, להפוך את זה להרגל אצלי את העניין של לשבת ישר. פשוט להיות עם גב ישר.

הייתי רוצה להיות ב:

פינלנד. על סירה. שט באגם. יורה בברווזים. מצחקק ברשעות. צופה בשקיעה. חוזר לבקתת עץ עם אח חמימה. ועם אח שלי צחי. ועם כל שאר האחים. ושותה תה, ואוכל אוכמניות.

גן עדן.

אף פעם:

וואי, בדיוק לפני כמה זמן חשבתי על תשובה ממש טובה למשחק הזה. וכמובן, עכשיו שכחתי.

אני חושב שזה יכול להישאר בעניין הפלאפון.

או הבתולים.

הדבר הכי מגעיל זה:

חשופיות.

אני באמת צריך לפרט?

הדבר הכי כיפי זה:

לראות משהו שאתה הכנת, מוכן, יפה כזה. כמו דפי קומיקס. או ספר. או קערת מרק.

חופשת החלומות שלי היא:

פינלנד. על סירה. שט באגם. יורה בברווזים. מצחקק ברשעות. צופה בשקיעה. חוזר לבקתת עץ עם אח חמימה. ועם אח שלי צחי. ועם כל שאר האחים. ושותה תה, ואוכל אוכמניות.

גן עדן.

אני לא אשכח איך:

כשגיל היה קטן, הוא היה יושב ליד השולחן ואומר בתוקפנות - "אמא! מיץ פטל!!!" ואז היא היתה מביאה לו את הכוס. והוא היה מסתכל על הכוס. ואז עליה. ואז על הכוס. ואז עליה. ואומר: "תערבבי!!!"

הדבר הראשון שאני חושב עליו בבוקר:

אז איך חוזרים עכשיו לישון?

הפעם האחרונה שבכיתי:

ראו ערך לפני כמה פוסטים.

האישה המושלמת בשבילי:

מה זה פה? מדור פנויים-פנויות?

אני מחכה לרגע שבו:

אני אפסיק להתנצל כל הזמן ואפסיק להיות שחצן ויומרני כל הזמן ואפסיק לחכות ואתחיל לממש, כי אני סתם משקר לעצמי.

ובנימה אופטימית ושאננית זו...

לילה.