פרי-פרי בעונתו יחיה.

בין לבין, מדי פעם, יש רגעים שמזכירים לי למה לחיים יש משמעות. אז אני משתעשע לי וממשיך לקטר, ככה, בקטנה (אעלק), עד שזה ייגמר. יאללה, נו כבר. אני לא יכול לחכות.

עברה שנה לפחות, אם לא הרבה יותר מאז שזה היה, ולמרות שהייתי רק שותף קטנטן וחסר-חשיבות מיני רבים לפרוייקט הזה, גם אז הוא נראה לי סתם פלצני וחסר משמעות בסופו של דבר. עכשיו, כשאני פתאום רואה את זה בתמונה, זה עושה תחושה של וואו.

...

ובכן, אני תורם. אני מצליח איכשהו לתרום, דרך כשרונותיי. וזה משמח, אפילו שעכשיו בקושי יש לי זמן לנשום (ואפילו שהדיעבד מלא בטעויות ובביקורת חיצונית קשה).

חודש נעים, קל ובריא לכולם.