פרי-פרי בעונתו יחיה.

אתם מכירים את ההתמתחות הזאת, שיש כשמתעוררים? אז ככה הייתי אחרי כל תנועה שעשיתי. להתמתח זה נעים, אבל אחרי כל תנועה? לא יכולתי לזוז. הראש פועם, ואני מרגיש כמו בתוך איזשהו קריז, כאילו השרירים שלי צועקים למשהו. שותה הרבה, מקבל בחילה מזה ששתיתי הרבה בבת אחת... לא כיף להיות חולה בקיץ, בכלל לא. לא מספיק שיש מלחמה חסרת תועלת וכואבת כל כך שתשבש את התוכניות, עכשיו אני בכלל מנוטרל.

החדר מעושן, ואני מעשן פאסיבי בתוכו, ורע לי. אז לוקחים אקמול ופרוזן יוגורט ואוטובוס ונוסעים.

אתמול ראיתי עוד סרט תיעודי מקסים. והוא עשה לי לרצות לנסוע לאמסטרדם. במיוחד עכשיו, עם התחושה המחורבנת של הארץ הזו. די, נמאס.

תחושות הגעגועים ממשיכות להציף אותי, אולי עוד יום-יומיים זה יעבור, נראה את כולם קצת. או את רובם.

אין לי יותר מה להגיד, זה בסדר?

הראש שלי מתפוצץ.