פרי-פרי בעונתו יחיה.

ופשוט לא יכולתי להפסיק ללכת, ללכת, ללכת. לא להפסיק ללכת את הרחובות האינסופיים והארוכים של תל אביב, בידיעה שאגיע לאן שרציתי, ובידיעה שבסופו של דבר כי המחשבה והיכולת לעשות בה כרצוני וכתשוקתי היו בהישג יד, ואף מעבר לכך. אבל אני אוהב אותה, אותך, יותר מדי כידידה, ואף חשוב מכך, כבת אדם, מכדי לעשות לה, לך, או איתה, את זה, את מה שזה לא יהיה.

ואני לא יכול להפסיק לדמות את הירקון (המזוהם) נשפך לים.