פרי-פרי בעונתו יחיה.

אוקיי, אז זה עבר ממש מהר. אני קורא לזה זה, אולי כי אני פשוט לא כל כך יודע איך לקרוא לזה? כלומר, זה לא שלא היה כיף, וזה לא לא שלא צברתי חוויות... אבל מוזר, כי ביממה האחרונה של השהות שם כבר רציתי נורא הביתה, והנה משום מקום - אני כאן, כמו אין הפרדה בין איטליה וישראל. רק מטוס מקרטע של ארקיע ואוכל מפלסטיק שהיה דווקא די טעים (ביחס להיותו עשוי פלסטיק, כן..?).

לעזאזל, כתבתי שלושה עמודים פיציים במחברת המעפנה שאמא שמה לי בתיק לפני הנסיעה, אותם כתבתי ביומיים הראשונים שהיינו בארץ הפיצה המגעילה ביותר בעולם, שלושה עמודים כל כך שוליים אך עם זאת ממצים מאוד את התחושה הספרותית משהו של תחילת מסעינו המוזר אל המשלחת באיטליה. אולי אני אמצא אותם בהמשך ואכניס אותם, אבל לעת עתה, הנה תמצית מחורבנת של מה שהלך שם, במהלך עשרה ימים פלוס מינוס:

משחקי שיט-הד אינסופיים, סנגרייה בכל ערב ואף יותר (בירה 12%, טעימה כל כך), דיבורים על הא ועל דא במסווה של "מפגשי דיאלוג בין אנשים מאירופה והמזרח התיכון", צביעות מסויימת. לא, בעצם יכול להיות שאני מקצין את זה. אחרי הכל, היו איזה ויכוח או שניים שהיו מעניינים במידה כלשהיא, אבל... לא הייתי מגדיר את זה ככלות הכל כמשהו פורץ דרך או משנה אופי.

אני חושב שהשינוי אופי המשמעותי ביותר שהגעתי אליו מהנסיעה הזו, היא סוג של ניסיון היכרות עם האדישות, עם המגניבות של... של להיות מגניב? מצטער על הניסוח העילג, אחרי הכל, זה ניסיון שמגיע מפיו של חנון חסר ביטחון שמנסה לבנות את האופי שלו. אני שואל את עצמי איך לעזאזל הגעתי לעניין זה של שינוי אופי, סליחה, הרשו לי לתקן את עצמי, אולי לא שינוי אופי אלא... ניסיון לחבר את עצמי למקומות שאני לא באמת בהם. והיי, זה יצא משתלם בסופו של דבר, כי זה נגמר בלמזמז איטלקיה יפהפיה בת 22 (ורוב המקומיות שם ממש לא יפהפיות). ניחא.

הסתובבות של שבוע עם שני פסיכים כדוריאל ואביחי השפיעה עליי לא מעט, הן במובן של הבדיחות הגסות, הן במובן של דעות משונות והן במובן של הרגלי עישון שלא מתאימים לי כלל וכלל. אביחי, לסחוב כוסות מבארים זו לא גניבה? תחי שחיתות המערכת המוסרית.

אז אתם מבינים? לא היה מעמיק מי יודע מה. כמה חבר'ה, 30-40 סך הכל משש ארצות (יוון,איטליה, פורטוגל, ירדן, מצרים וישראל, שהיתה אמורה להיות בכלל משלחת מפלסטין...), שמתכנסים יחד ועושים מלא שטויות. אפילו כנגד מחסומים של שפות. יחי הפארש הנצחי..! (בהשפעתך, שירה. סוג של..) כשיהיו תמונות אפרסם גם אפרסם, הסרטים עוד לא נשלחו לפיתוח ואולי גם ארחיב מעט יותר על אודיסאה שטותית זו.

שיהיה חג שמח... אני כבר לא יכול לחכות לסדר של מחר.

ואחר כך? אחר כך פרוייקטים אינסופיים, שסביר שבמהלך תקופה זו תשמעו ממני עוד פחות מהמעט שאתם שומעים ממני בכל מקרה (אוי לא! רק לא זה!).

ביניהם פרויקט הנהיגה.

אוי גוועלד.

בואנו סרה. 

גראצי דיו.

צ'או.

דורמירה.