פרי-פרי בעונתו יחיה.

מצמוץ.

היי, פורים. תחפושות, כיף, השקעה. צחוקים, חברים, תמונות (יפורסמו באיזשהו שלב). הנאה. כן... ושחור על השיניים. בכוונה, כמה נחמד. עוגות קצפת בפרצוף. הקרבה עצמית למען הבידור. אחרי זה הליכה לשירותים, ניסיון להתנקות... יש לי קצפת באוזן. מזמן לא הרגשתי כל כך ג'יפתי. נו, מילא. הביתה. חם היום.

מצמוץ.

מקלחת של שעה, הריסת מברשת שיניים בניסיון להוריד את השחור. שינה. ואחרי זה משהו שלא עשיתי כבר שבועות. כן, קצת ריצה ואימון וכאלה... הו, העצלנות. שיהיה לבריאות.

מצמוץ.

שיעור נהיגה. היי, מבחינת שיעורים, אני כבר יכול להתחיל לגשת לטסט... חבל רק שאני נהג גרוע ואני עוד לא מוכן. נו, אייל, כבר עברת תאוריה. ואתה משתפר מאוד, אל תהיה נוקשה כל כך עם עצמך. עדיף זה מאשר להכשל טסט שלוש פעמים או משהו כזה.

מצמוץ.

השיעור הסתיים. למה אני עדיין בנהריה? למה הטלכרט שלי גמור? למה עברתי לטלפון שקלים אחרי שפרטתי עשרה שקלים? למי אני מתקשר, מה אני עושה? הבריזו לי..? אה, לא. סתם הייתה אי-הבנה. אוקיי, זה היה רשמית בזבוז זמן. אפילו בשבילי, העצלן הכרוני.

מצמוץ. 

אוקיי, עכשיו, אחרי עוד יום של כזה דבר, כבר תפוסים השרירים. ממש, כואב. אני מסתובב, אני רועד מקור, וכל תזוזה שלי מכאיבה לי. אומרים שאם אתה קם בבוקר ושום דבר לא כואב לך, אתה מת.

מצמוץ.

אלוהים אדירים, עוד מסיבה. מה עשינו רע? לפחות עכשיו השתייה בתשלום, אז יהיו פחות שיכורים... על מי אני עובד?! מי שבאמת רצה לשתות הביא מהבית. מנסה לרקוד קצת, להשכיח עקיצה קטנה. מזמן לא הייתי במקום שכל כך לא כיף לרקוד בו. צפוף, מגעיל, סיגריות... ופוגו. אני מתעב פוגו. העיפו אותי על ערסים, כמעט העיפו לי מכות, למרות טיעוניי המשכנעים שזה לא אני. החוצה. פה אפילו יותר גרוע. פה אני, שוב, צריך לשמור על שיכורים ומקיאים. תזכורות המצפון, תבורכו! המקרה מהקיץ שעבר לא עוזב אותי.

מצמוץ.

חיבוק. דיבורים, אבל הרבה יותר חשוב, שתיקה. שתיקות. שתיקות טובות. רפרוף עיניים. נשיקה. ריח מדהים, מדהים... הרגשה שכבר הרבה מאוד זמן לא הרגשתי.

מצמוץ.

היי, מה, איפה..? לא הספקתי לישון. בקושי שלוש שעות. ועכשיו לקום, לעבוד? לצייר על קיר? אתם לא רציניים. טוב, התחייבתי, שאני אאכזב..? עיפרון, ציור, אקריליק, גואש. קריעת תחת, מה אני אגיד לכם. יותר מ-250 שקלים בטוח מגיע לי, אבל חוש ההערכה הכלכלי שלי הקלוקל שלי גורם לי לנקוב במחירים דפוקים ממש. לפחות הילדה שמחה. והאוכל טוב... בואנ'ה, אכלתי את אחת העוגות הכי טעימות בחיים שלי.

מצמוץ.

בית ספר. וואו, י"בניקים. מסכנים, עובדים קשה לקראת ההפקות... שיהיה לבריאות. חזרה. אנשים טבים, לפחות רובם. ריקוד מדהים. אני גאה להשתתף בו, אני חושב. למרות שהוא מרגיש לי נורא קצר. מאמץ גופני משהו, רק לטובה. רעיונות מעולים.

מצמוץ.

חזרה לעבודה. חזרה לצייר. לפחות שעה. הנה, זהו, עכשיו הן צריכות ללכת. לוקחות אותי הביתה. נמשיך בהזדמנות אחרת. אוי, הנפילה... המיטה רכה. ולא להרבה זמן.

מצמוץ.

תיכף צריך לזוז. לקום, להתארגן, מקלחת, להתלבש. ללכת לפגוש אנשים מתנועה על ערש דווי שלא ראיתי הרבה מאוד זמן. חלקם חצי שנה. פיצה. אוטו. מונית, מערבה.

מצמוץ.

חיפה, לא מעט אנשים. רובם אני לא מכיר. פסיכים. אנשים מרגיזים. חנונים. טוב, כולנו חנונים... אנשים טובים. הרבה מאוד ברבורי שכל, אפילו יותר מהרגיל... דיבורים חסרי תועלת והמון שעמום. קצת ריקודים. כמה נחמד. הפסקה למשהו טיפשי. קצת אי-נוחות, מבוכה מצידי. ישיבה, דיבור. העברת מידע כלשהו. הפתעה. סגירת מעגל. פיו. אחרי חצי שנה, סגירת מעגל שחיכיתי לה הרבה זמן... אבל נראה שהיא ציפתה לסגירת המעגל הזה הרבה יותר ממני. שיהיה.

מצמוץ.

נסיונות נואשים לישון. מסביב אנשים שאני לא מכיר עם פיגור שכלי משהו מפריעים לי. בסופו של דבר אני צועק עליהם. הם הביאו את זה על עצמם - הם גם רואים טוב, כי הם יודעים שאני יכול לפרק אותם במכות, לא משנה כמה עייף אני - אז הם מפסיקים. עד כמה שהם יכולים. אני חוזר פנימה, פוסע מעל זוג מתמזמז, נשכב על מזרון מלוכלך בחושך ואיכשהו נרדם.

מצמוץ.

מעירים אותי. מוניות. היי, צריך ללכת. טוב, נו. וואו, איך הצלחתי לישון כל כך מעט, ועוד לילה שני ברציפות. אמאל'ה. נסיעה הביתה. הליכה, הזבלים כרגיל לא מוכנים לקרב אותי הביתה. בו-הו.

מצמוץ.

הייתם מצפים שאני אלך לישון עכשיו ולא אקום לעולם, הא? דחיתי את זה קצת. סרט של טים ברטון, כמה גרוע זה יכול להיות..? היה נחמד. ומה עכשיו? הממ... ...I Wonder      

מצמוץ.

היי. כבר אחר צהריים. עוד מעט חושך. כמה זמן ישנתי, אינעל רבאק..? תחושה עצומה של בזבוז זמן. לא רק על עכשיו, על השינה הזו... על כל השבוע האחרון שעבר כל כך מהר. על החופשה הקצרצרה הזו, שעבר כל כך מהר, כמו מצמוץ. פאף. וואו. לחץ בלתי מוסבר. אני מרגיש איך הזמן חומק לי מבין האצבעות. מחשבות שנודדות. אני פותח את המחשב, מקליד בערפול חושים.

נתראה ביום שבת.